יום שלישי, 12 בינואר 2010

דבריי בישיבת אישור תקציב רמת השרון לשנת 2010

ערב טוב,
אני רוצה להתחיל בתודה גדולה לגזבר העירייה, גיל גורדון. איש שפשוט תענוג לדבר איתו ולדון איתו בעניינים. האיש עושה לילות כימים בניסיונות להכניס מצד אחד עוד כסף לקופה של כולנו, ומצד שני, אין אבן שהוא לא הופך בניסיונות לייעל את המערכת.
לפני שאתייחס לתקציב עצמו, אני מבקש להתייחס לאופן הכנת התקציב. דיברתי על זה שנה שעברה, והצצתי לקראת הדיון היום בפרוטוקולים של ישיבות מליאה לאישור תקציבי שנים עברו, ועצוב לראות עד כמה שום דבר לא משתנה וההתנהלות ממשיכה להיות כזו שפשוט מזלזלת בנו חברי המועצה.
גם השנה קיבלנו את התקציב לעיוננו ימים ספורים לפני הדיון בועדת הכספים ותוך פחות משבועיים אנחנו כבר כאן מאשרים את התקציב. ובואו נאמר את האמת, מטרת הדיון כאן היא לעשות וי ליד הסעיף בחוק שאומר "תקציב העירייה יאושר במליאת המועצה". כל המלל שירוץ כאן, כל השאלות, כל ההשגות, לא ישנו כאן כלום ולא יזיזו שקל מסעיף לסעיף.
כשניסיתי לברר לעומק דברים כאן בתקציב, לצערי, לא לגמרי הצלחתי בכך. ביקשתי לקבל את העלויות של כל ההתקשרויות בלי מכרז של העירייה. הגיוני, לא? מודד ב- 1.4 מיליון ש"ח, יועץ לענייני צעירים ב- 134 אלף ש"ח לשנה, כל אלה מסתתרים פה בתקציב. יועץ לועדת גבולות, עוד עובד? עורכי דין לכל התביעות והחקירות שקורות כאן? הרי לא נראה את זה בהוצאות השכר בתקציב. אז נעניתי בהתפלפלות משפטית של היועץ המשפטי בהוראת ראש העיר. תשובות לא קיבלתי.
לפני מספר ימים קיבלתי את ההתייחסות של סיעת מרצ לתקציב. רואים שהושקעה כאן עבודה רבה. אבל לצערי התייחסות זו מסתיימת בדרישה לתיקונים קוסמטיים למדי בתקציב ונופלת למלכודת האכזרית של מתווה הטייס האוטומאטי שעומד בבסיס הכנת התקציב – טייס שאין לו לא לב ולא נשמה.
אז אני, לא מתכוון בכלל להיכנס כאן למשחקי המספרים ואני רוצה לדבר על מהות.
איציק, גם השנה אתם באים עם הבלוף הזה של אי עלייה בתעריפי הארנונה, אבל איך שלא תקראו לזה, המציאות היא שרבים מתושבי רמת השרון משלמים היום הרבה יותר ארנונה מאשר שילמו כשנבחרת לראשות העירייה. ובמקביל, אם לא די בכך, באים בתקציב הזה ומבקשים מאיתנו לאשר שיותר ויותר שירותים יינתנו בתשלום נוסף מכספי התושבים. כמו שיונה אסף לנו יפה, יש כאן זינוק של יותר מ- 30% בתשלומים של תושבים, ומי שקורא לעומק את הצעת התקציב וחי את מה שקורה ברמת השרון רואה שזה רק קצה הקרחון. לכו לגני הילדים ותראו שוועדים אוספים כסף כדי לקנות משחקים וצעצועים לגנים, או למשל, עוד דוגמא קטנה, אתמול היה הפנינג של הארגונים הירוקים בגבעת הנרקיסים לשמירה על המתחם בחינם, ואתם מוציאים שבוע אחרי סיורים לאותו המקום בדיוק בכסף. נראה שמסחטת הכספים הזו קצת יוצאת כאן משליטה.
התוצאה היא שתושבי רמת השרון משלמים פעמיים: ביד אחת אתם גובים את אחת מהארנונות מהיקרות בארץ, וביד השנייה אתם מנסים בכל דרך לחלוב מהתושבים כמה שרק ניתן יותר, באמצעות היטלים, אגרות, תשלומים ועוד כל מיני טריקים אחרים.
אבל אנחנו כאן בשביל לדון בשאלה מה בעצם עושים עם כל הכסף הזה? איזה שיפור דרמטי קרה כאן בעיר? מלבד אולי הגינות הציבוריות.
ביותר מדי מחלקות, השירות הניתן לתושב הוא לא מספק, בעיקר בגלל שכוח האדם לא עומד בהיקפי העבודה הנדרש ממנו. לדוגמא, אני רואה את זה שוב ושוב בכל מה שקשור למחלקת ההנדסה בעיר. אנשים מקצוענים ברמה הכי גבוהה, עם ניסיון אדיר, אבל שלושה – ארבעה אנשים מול עיר שלמה שמתחדשת ומתחדשת?
ברמת השרון מודל 2010 יותר מדי תלמידים, יושבים לא מספיק שעות, בכיתות דלות אמצעים, עם לוח רגיל, לומדים מתוכניות לימוד לא מספיק ברורות. איך אני יודע את זה? כי כשהתעמקתי בתקציב החינוך, ואני חייב להודות שהייתי פשוט המום, מצאתי שברמת השרון יש 21 כיתות מא"ה? מדובר כאן בכישלון מוחלט של כל המערך העירוני בתחום החינוך. אני קורא כתבות על הורים לתלמידים ברמת השרון שמגישים עתירות, כי לא מקבלים אותם למסגרות של מצוינות בערים אחרות, ואנחנו הפכנו למוקד עלייה לרגל של אוכלוסיות על סף נשירה מהמערכת.
תוכנית המא"ה צריכה להיות פתרון זמני לטיפול בבעיה כאובה. הייתי מצפה כאן לשמוע על תוכנית חומש שהוכנה והופקה בועדת החינוך, כיצד תוך 5 שנים יש לכל היותר כיתת מא"ה אחת בכל תיכון. הרי ברור שכל שקל שיושקע בגיל היסודי לעניין, יחסוך 10 שקלים שנצטרך להוציא בגיל התיכון. אבל כנראה שאין לך איציק זמן לכנס את הועדה הלא חשובה הזו.
ודרך אגב, אחרי כל הכספים האדירים שמושקעים בהעלאת אחוז הזכאות, הפרמטר המקודש היום של המערכת, רמת השרון עוקפת רק באחוז אחד את רעננה בשיעור הזכאים לבגרות, פחות מעשירית האחוז מעל הוד השרון, וב- 3.5% מעל הרצליה, שכולן באשכול סוציו-אקונומי נמוך משל רמת השרון.
בתחומי התרבות, הנוער, יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, אבל שוב אפס מעוף, אפס חזון, מה שהיה הוא שיהיה.
אבל מה אפשר לצפות מעיר שאין בה ולו מוסד תרבות משמעותי אחד, וכל תקציב התרבות למבוגרים ולנוער גם יחד(!) עומד על 1.89% מהתקציב השוטף, שזה כולל גם את תקציב השכר שלא מן המניין של "יועץ ראש העיר לענייני צעירים", שבכסף שמבוזבז עליו היה אפשר להרים יופי של עיר נוער בקיץ ולתת לצעירים האלה מקומות בילוי ראויים, במקום לשוטט בגינות ואז להשקיע סכומי כסף בלרדוף אחריהם לשם.
לקחתם מוסד מפואר של סטודיו פתוח ולאט אבל בטוח אתם מחריבים גם אותו. אם ב- 2008 השתתפו בו 80 אמנים, השנה סביב ה- 30 ורבים מהם לא בטוחים שהם ישתתפו בזה בשנה הבאה. ולמה? כי פתאום הם צריכים לשלם כסף וכי אין שום בקרה מי מציג ומי לא. חלקם אמרו לי שהפכו את זה לסוג של בזאר חרוזים. אבל למה שיבוא שינוי, הרי גם וועדת התרבות לא התכנסה מאז הבחירות ולו פעם אחת.
יש כל כך הרבה דוגמאות. למשל, נושא איכות הסביבה - עם הוצאה בשיעור של 0.11% מהתקציב. זהו סכום שמעיד על היחס. מיותר לציין שגם ועדת איכות הסביבה לא קיימה אף ישיבה השנה!
הוועדה לחזות העיר לא התכנסה – טוב בשביל לשתול פרחים כנראה שבאמת לא צריך ועדה. גם ועדת התחבורה לא התכנסה – אז מה אם מקדמים כאן שורה של פרויקטים לבנייה שיעמיסו מאוד על עומסי התנועה בעיר?
בשורה התחתונה, כשאין מדיניות וסדרי עדיפויות, כשאין בחינה של התקציב מול היעדים ומול מדדי ביצוע, כשהתקציב העירוני מנוהל כאילו מדובר בעסק פרטי של ראש העיר וללא דיון אמיתי ומקיף יחד עם כל חברי העירייה ועם אנשי מקצוע בתחומים השונים, אז מקבלים תקציב חסר מעוף ולעיתים אף מנותק מהמציאות. והעיקר שהתקציב מאוזן. להתראות בשידור החוזר בשנה הבאה...