יום שבת, 17 בדצמבר 2011

הטיים מגזין בחר השנה כאיש השנה שלו את המפגינים. לא ספציפית את הערבי הצעיר בכיכר בקהיר, ולא את חברו ברחובות דרעא בסוריה, לא את זה שיישן באוהל במדריד או אלה שישבו בניו-יורק מול וול סטריט ואפילו לא רק את דפני וסתיו שלנו כאן, אלא את המפגין כמייצג את התרחשויות של שנת 2011. לכל הדרישות של כל אותם מפגינים בכל פינות העולם יש מכנה משותף - דרישה להוגנות מצד השלטון ושיתוף האוכלוסיה כולה בחלוקת העוגה.


גם לרמת השרון הגיעה המחאה של הקיץ, כאשר צעירים תושבי העיר ביקשו להבטיח את האפשרות שלהם להמשיך ולגור בה, על אף זינוק מחירי הנדל"ן בעיר ועלויות החיים בה, כפי שהם באים לידי ביטוי למשל בגני הילדים, בחינוך ובמזון. צריך להיות כנים - צדק חברתי מודל רמת השרון לא דומה לזה שיש ליצור במקומות כמו ערי הצפון או בשכונות העניות של תל אביב וירושלים. אבל דירות צנועות יותר במחירים סבירים יותר, הם דבר אפשרי וחובתם של מקבלי ההחלטות כלפי הדור הצעיר.


לכן, כשקרקע ציבורית סוף סוף משתחררת ועומדת למכירה, תפקיד העירייה לוודא שבמקום בו יש לה אפשרות לקבוע ולהשפיע, השפעתה תהיה גם לכיוון של דיור שמתאים לאותם צעירים. לכן כל כך מפריע לי מה שקורה בפרויקט המתוכנן של גינדי על החניון של רובע אלון - גם במישור החברתי וגם במישור הערכי.


במישור הערכי - הפרויקט עבר קו אדום ואסביר. במסגרת המכרז שהיה למכירת הקרקע, כמקובל במכרזים, ניתנה למתמודדים אפשרות לשאול שאלות הבהרה. אחת מהן נגעה לאפשרות להוסיף קומות מגורים למבנים. תשובת העירייה הייתה ברורה וחד משמעית: "לא ניתן לקבל הקלות לקומות נוספות". תשובה חדה וברורה, כזו שאינה משתמעת לשני פנים. גינדי זכו, תוך שהם מציעים סכום שגרם להמון גבות להתרומם. גם הם, אני מניח, קראו את שאלות ההבהרה ואת התשובות להן על-ידי העירייה ובכל זאת בחרו להגיש בקשה לתוספת קומות - ולא קומה אחת, אלא 3 קומות (מ- 14 קומות במסמכי המכרז ל- 17 קומות (קומה נוספת בגובה, קומת גן למגורים וקומת ביניים מעל לקומת הגן)).


על פניו, דין הבקשה להיפסל מיד. הרי המתמודדים האחרים הסתמכו על תשובת העירייה וקבעו את הצעתם בהתאם. אבל את קברניטי העירייה זה עניין פחות, והופ צצה לה חוות דעת משפטית שאומרת שנכון שהעירייה קבעה מפורשות שאסור להוסיף קומות, אבל בעצם זו לא סמכותה בכלל לענות בעניין ולא אותה צריך לשאול, ותוספת קומות זה בכלל הוועדה המקומית (שדרך אגב יושבים בה בדיוק אותם אנשים שיושבים במליאת העירייה). בשורה התחתונה העירייה אמרה לפני המכרז שחור ועשתה לאחריו לבן.


אין לי בעיה עקרונית עם תוספת קומות, בטח לא כשקומות נוספות אלה יכולות לעזור לתוספת יחידות דיור שיקלו מעט על המחסור בדירות בעיר, ולא פעם הצבעתי בעד מתן הקלה שכזו לתוספת קומות, אך כאן, לא יכולתי לתת הכשר לעירייה שמשקרת את תושביה. אסור לשום גוף ציבורי לשקר לתושביו ואם טעתה העירייה בכך שקבעה שאסור להוסיף קומות - היה עליה לפרסם תיקון לשאלות ולאפשר לכל המתמודדים במכרז ולתקן את הצעותיהם בהתאם או לפתוח מחדש את המכרז.


זו לא הבעיה היחידה שלי עם התכנון החדש שאושר לגינדי. התנגדותי לחלק מהבקשות של גינדי נסוב כאמור גם במישור החברתי. בעירייה אישרנו פרויקט של 88 יחידות דיור בגודל ממוצע של 100 מ"ר, כלומר יש דירות גדולות יותר ודירות קטנות יותר, כאלה שכמעט ועומדות בסטנדרטים המקובלים של דיור בר השגה או מספיק קרובות אליו בהתחשב שמדובר ברמת השרון. אך בגינדי בחרו אחרי זכייתם במכרז לשנות לגמרי את אופי הפרויקט - ובמקום 88 יחידות של 100 מ"ר בממוצע, הם רוצים לבנות 64 יחידות של 150 מ"ר בממוצע. זה כבר הופך את הפרויקט לסוג של אקירוב מודל רמת השרון. גם אם זה שיהיה דיור יוקרתי בעיר שהיא ללא ספק העיר היוקרתית בערי השרון אין לי בעיה עקרונית, אלא זה שדווקא על הקרקע הציבורית, אולי היחידה שיצאה למכירה בעשרות שנים, נבנה הפרויקט היוקרתי ביותר, זה כבר פספוס אדיר. סוף סוף יכלה העירייה לתת פתרון לקצת זוגות צעירים והיא בחרה להתרפס בפניי יזם פרטי על חשבון צעיריה.


מזל שלאחרונה המחוז כופה על העירייה יותר ויותר לשלב בתוכניות החדשות המגיעות לפיתחו, למשל בתוכניות הפינוי בינוי השונות, שילוב גם של דירות קטנות יותר.