הרמז בתקציב 2013 לאיום על איתנותה הפיננסית של רמת השרון

אחרי יותר מארבע שנים כחבר מועצה, אני יכול לומר בביטחון, שאני מכיר לעומק את ספר התקציב של רמת השרון. לכן כשאני מקבל מתי שהוא בדצמבר את ספר התקציב לשנה הבאה, איני מחפש את ההתאמות האוטומטיות שמתרחשות בו על רקע שינויים במספרי התלמידים בחטיבות הלימוד השונות או עקב שינויים בהוצאות השכר כתוצאה מהסכמי שכר במשק, אלא מתרכז בסעיפים שהינם באחריותו האישית של ראש העיר ומעידים על סדר העדיפויות שלו.

השנה, כשחפרתי בספר התקציב ומיפיתי את הסעיפים השונים, הטרידה אותי תובנה אחת מרכזית – איך זה שבעיר שנתפסת ככל כך חזקה כמו רמת השרון, עיר עם הדירוג הסוציו-אקונומי הכי גבוה בארץ (דירוג 9) ועם תקציב שוטף של מעל ל- 350 מיליון ש"ח ותקציב פיתוח של כ- 150 מיליון ש"ח, לא יכול ראש העיר, שיש לו אהבה גדולה לתחום מסוים, במקרה שלנו, קבוצת הכדורגל העירונית, "לפנק" את אותה קבוצה בעוד כמה מיליוני שקלים בלי שהדבר יגרום לו לחתוך בבשר החי התקציבי? התשובה מדאיגה ומטרידה מאוד, אבל נשאיר אותה לסוף הפוסט (שתהיו קצת במתח...)

למרות הבטחותיו, רוכברגר השאיר את תקציב התמיכה העירונית בקבוצות הספורט הייצוגיות ללא שינוי על 8.8 מיליון ש"ח, בעוד שאגודת הספורט קיבלה 2 מיליון ש"ח פחות ממה שהיא צריכה ורשת המתנ"סים חטפה קיצוץ של 2 מיליון ש"ח בתקציבה, שלא לדבר על כמעט 4 מיליון ש"ח שהתאיידו מתקציב התרבות לשנה הקרובה.

רוכברגר יודע שההחלטה להמשיך לתקצב כך את קבוצת הכדורגל תלבה שוב את הרחש בחש שכבר קיים ברחוב הרמת שרוני בעניין, אבל לא מתרגש מכך יותר מדי. אין ספק שרוכברגר הוא פוליטיקאי מיומן ומוכשר. הוא יודע איפה עובר קו פרשת המים שגורם לציבור להתהפך על מנהיגו. הוא יודע שבזירה המוניציפלית רוב התושבים ישאירו על כיסאו ראש עיר שדואג שהרחוב שלהם יהיה מספיק נקי ומטופח. כדאי גם שבמהלך הקדנציה יתווסף משהו לקו הרקיע המקומי, למשל איזה פארק או דרך חדשה שתקצר בכמה דקות את הדרך למרכז בילוי פופולרי או למתחם תעסוקה קרוב. זה לא שהחינוך, למשל, לא חשוב לתושבים – רק שבעניין הזה הם מפנים את האצבע המאשימה למשרדי הממשלה בירושלים, וממעיטים ביכולת של המערכת העירונית לעשות באמת שינוי.

אני מאמין, שראש עיר יכול לשנות כל תחום שיחפוץ, ולכן הצבעתי נגד התקציב השוטף משני טעמים, הראשון ענייני יותר והשני טכני במהותו, אם כי שניהם מהותיים בעיניי.

במישור הענייני – מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא החינוך היסודי, שלטעמי ממשיך לא להיות מנוהל ומתוקצב כראוי. חינוך זה כמו לבנות מגדל שאתה לא יודע מה יהיה הגובה הסופי שלו. יש כאלה שיסתפקו ב- 12 שנות לימוד ויהיו כאלה שלא יעצרו עד לסיום הפרופסורה, אבל כולםחייבים לקבל מיומנויות למידה אשר יאפשרו להם למצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם וזה לא קורה היום מספיק. המערכת מתקשה להיות מעניינת ומאתגרת לילדים ותוך כדי להתמודד עם ריבוי הפרעות הקשב והלמידה בקרב יותר ויותר תלמידים.

במדרג השני של חשיבות, יש מספר נושאים שלא זוכים למקום הראוי להם –

השירות לתושב בחלק מאגפי העירייה אינו מספיק טוב וזה לא נובע מעובדים לא מוכשרים או מיומנים, אלא ממחסור בכוח אדם שמקשה על אותן מחלקות לעמוד בעומס שקיים עליהם ומקיצוץ בתקציבי הפעולות שלהם. רק לשם הדוגמא – לרשות האגודה לתרבות הדיור יעמדו השנה 124 אלף ש"ח, לעומת 310 אלפי ש"ח בשנה שעברה, וזה דווקא בתקופה בה נושא התמ"א 38 רלוונטי מתמיד וועדי בתים זקוקים לכל עזרה מקצועית שהם רק יכולים וצריכים לקבל.

נושא שני הוא איכות הסביבה - באמצעות תקציב שנתי של 300 אלף ש"ח, קשה עד בלתי אפשרי לעשות פעולות ממשיות לקידום המודעות לנושא. לאחרונה ראיתי את הרצליה מתמלאת בפחים כתומים המיועדים למיחזור של אריזות, ואשר מצטרפים לפחים החומים והכחולים ולאלה של הבטריות ואלה של הדיסקים... ואיפה רמת השרון בנושא? לצערי הרב נראה שלפחות צעד אחד לאחור.

הנושא השלישי הוא פעילות הספורט העממית – אני לא מאמין שבאמת צריך להסביר עד כמה חשוב לעודד אורח חיים בריא. אבל איך עושים זאת עם תקציב שנתי של 35,000 ש"ח, שהם פחות מ- 3,000 ש"ח בחודש, לטובת אחזקת מתקני ספורט? לקיצוץ בתקציב אגודת הספורט, שאחראית גם על עידוד הספורט העממי, כבר התייחסתי קודם...

והנושא הרביעי הוא המינהל התקין או יותר נכון היעדר כלים לשמירה על מנהל תקין. איך אפשר להבטיח שיהיה מי שישמור על השמנת, כשהתקציב שמעמידים לרשות מבקר העירייה עומד על 50,000 ש"ח בשנה, כשרק לפני שנתיים הוא קיבל 270,000 ש"ח?

במישור הטכני התנגדתי לתקציב, פשוט כי מדובר בתקציב שמתחיל את השנה עם גירעון מובנה. אמנם בספר התקציב סך ההכנסות שווה לסך ההוצאות. אבל ישיבת המועצה נפתחה בסקירה של גזבר העירייה שהסביר על הקיצוץ הצפוי בתקציב המדינה ובהקצבות שיועברו לרשויות המקומיות, וכן ציין שאת שנת 2012 סיימה העירייה בגירעון של מיליונים, שהצריך לקיחת הלוואה של 7 מיליון ש"ח כדי לכסות על הפער. מסתבר, שמשרד הפנים, מעודד רשויות להשתמש בתקציבי הפיתוח שלהם כדי לממן את התפעול השוטף שלהם, הכל רק שהן לא יבואו לבקש כסף ממשרדי הממשלה בירושלים, ומי שעושה זאת אף מקבל פרס על מינהל תקין... בנוסף, דאג רוכברגר להסביר לנו בישיבה שאמנם קוצצו 2 מיליון ש"ח מאגודת הספורט ועוד 2 מיליון ש"ח מרשת המתנ"סים, אבל תכלס השירות לתושבים לא ישתנה ומה שהיה הוא שיהיה – או במילים אחרות אחד משניים – או שעד כה הם החביאו כל שנה רווח של שני מיליון ש"ח או שהם צפויים לסיים את השנה בגירעון של 2 מיליון ש"ח. מאחר ועירייה היא לא ממשלה שיכולה להדפיס כסף... עירייה אחראית לא מאשרת תקציב גירעוני. ואם כבר נכנסים לגרעון, אז בטח שבשביל הדברים שכתבתי למעלה ולא בשביל עוד שחקן הגנה וחלוץ מרכזי מאיזה מדינה דרום אמריקאית או אפריקאית...

בהצבעה על תקציב הפיתוח נמנעתי. הפרויקטים שנמצאים בתקציב הפיתוח ברובם הם בסדר גמור ואשמח לראות אותם יוצאים אל הפועל. אבל היו חסרים שם כמה דברים, חלקם מהותיים מבחינתי. הדבר הראשון והעיקרי הוא המשך ההתעלמות מהצורך בתוכנית אב לרמת השרון. 6 פרויקטים של פינוי בינוי, תמ"א 38, פרויקט גינדי ברובע אלון, שכונת השתיל ועוד ועוד. כל אלה צפויים לשנות את רמת השרון באופן ניכר ומצריכים מחשבה מקיפה על הסדרי תחבורה, עוד כיתות לימוד וגני ילדים, ושטחי מסחר. מה עוד חסר בתקציב הפיתוח? חייבים, פשוט חייבים לשפץ ולחדש את רחוב סוקולוב, שהוא חלון הראווה של רמת השרון, בית העלמין לא יכול להישאר במצבו הנוכחי, חלק ממתקני הספורט בעיר פשוט לא ברמה, ושבילי אופניים, הבייבי שלי, כנראה שימשיכו לחכות...

לדבר אחד בתקציב הפיתוח כן התנגדתי באופן מוחלט. מאחר ורוכברגר לא סומך על זה שהעירייה תעמוד בצפי ההכנסות מאגרות והיטלי פיתוח, הוחלט כי העירייה תמכור שני נכסים שבבעלותה בנווה גן ששווים 70 מיליון ש"ח. ישנן כל כך מעט קרקעות באזור שלנו שנמצאות בבעלות ציבורית, קרקעות שאפשר למשל לפתח בהן מעונות לסטודנטים או דיור לצעירים, שאיני מבין מדוע צריך למכור קרקע בשביל עוד כמה עשרות מיליוני שקלים, בעיר שצפויה בעשור הקרוב להרוויח מיליארד ש"ח לצורכי הפיתוח שלה. לצערי זה יהיה כמו במקרה של גינדי, בו הקרקע הציבורית היחידה שנמכרה ברמת השרון במשך שנים ארוכות תשמש לבניית הפרויקט הראוותני ביותר בעיר, במקום סוף סוף קצת פתרונות דיור לזוגות צעירים.

ובחזרה לשאלה איתה פתחתי – במשך עשר השנים האחרונות, במרדף אחר היטלי הפיתוח, דחף רוכברגר לבנייה של כמה שאפשר יותר יחידות דיור ברמת השרון. אפשר בהחלט להבין אותו בכך. ברמת השרון יש מחסור אדיר בדירות. אבל במקביל, הוא נכשל באופן מוחלט לפתח מתחמי מסחר ותעשייה חדשים לעיר. כל מי שקצת מתמצא בפיתוח עירוני יודע שערים לא מסוגלות לאזן את עצמן אך ורק מארנונה למגורים. יפה ניסחו זאת בתוכנית העבודה של עיריית נתניה: "עתידה של העיר מבוסס על הגדלת משאביה הכלכליים באמצעות הרחבת אזורי התעסוקה, המסחר והתיירות".

לדוגמא, הרצליה, בה חיוב הארנונה פר מטר נמוך מאשר ברמת השרון ואחוז התושבים שמשלמים ארנונה בה נמוך בכ- 10% מזה שברמת השרון, עוקפת אותה בחיוב הארנונה הממוצע פר תושב בכ- 10%. במילים אחרות – פחות אנשים בממוצע משלמים פחות ארנונה לעיריית הרצליה, אבל זו מסיימת את השנה עם קופה מלאה הרבה יותר בזכות קיומם של אזורי תעשייה בשטחה המוניציפלי. מאחר והפוסט הזה, כבר הרבה יותר מדי ארוך, ארחיב בעניין זה בהזדמנות אחרת.

שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת.

google+

רמת השרון במיצ"ב - יש מקום לשיפור

הרבה נקודות למחשבה עולות מבחינת נתוני המיצ"ב שפורסם לאחרונה לגבי רמת השרון. 

ראשית בשתי מילים מהו המיצ"ב - המיצ"ב חלק ממה שמוגדר במשרד החינוך פעילות להטמעת תרבות של "מדידה בשירות הלמידה" - מדידה המיועדת לתמוך בשיפור מתמיד של הלמידה, תוך הלימה ליעדים הלימודיים ולחזון הבית-ספרי (מילים יפות ללא ספק). המיצ"ב נחלק לשניים - מבחנים הבודקים את הישגיהם של תלמידי כיתות ה' ו-ח' לפי תחומי דעת (אנגלית, שפת אם, מתמטיקה, ומדע וטכנולוגיה), וכן שאלון הבודק את האקלים והסביבה הפדגוגית בבתי הספר בכל רשות כפי שהם מצטיירים בדיווחי תלמידים (בכל שכבות הלימוד מ- ה' עד ט' ואצל המורים. המבחנים לא נעשים כל שנה אלא אחת לכמה שנים בהתאם לגודלה של הרשות המקומית הספציפית.

ועכשיו לתוצאות עצמן - בכל התחומים ובשני הגילאים רמת השרון נמצאת מעל לממוצע בבתי ספר דוברי עברית ברשויות מרקע דומה, אך זה לא ממש חוכמה, כשזוכרים שרמת השרון היא העיר בדירוג הסוציו-אקונומי הכי גבוה בארץ (דירוג 9). לכן בדקתי את הציונים למול ארבעת הערים הנוספות בשרון (הרצליה, רעננה, כפר סבא והוד השרון). כאן התוצאה קצת פחות מעודדת - תלמידי כיתות ה' שלנו נמצאים במקום השלישי ותלמידי כיתות ח' נמצאים במקום הרביעי. אני מזהיר ואומר, שזה לא ממש משקף, כי לא כל הערים נבדקו באותן שנים, אבל אם משקללים את הציונים בהתעלם מזאת, אלו התוצאות. עוד חשוב לציין - שהפערים בנושאים השונים בין התלמידים בערים השונות הם של נקודות בודדות בסולם שנע בין 500 ל- 600 נקודות. בשורה התחתונה, רמת השרון יושבת על הממוצע, לא פחות ולא יותר. 

הנושא השני שנבדק במיצ"ב הוא נושא האקלים הלימודי שחווים הילדים כל יום בבית הספר. כאן אתייחס לתוצאות שהתקבלו משאלונים שענו תלמידים בכל שלוש שכבות חטיבת הביניים - התלמידים אמנם מרוצים למדי מחטיבות הביניים (77% לעומת הממוצע הארצי של 66%), אך רק 35% מהתלמידים מרגישים שלמורים אכפת מהם (לעומת הממוצע הארצי של 43%) ו- 46% מהתלמידים ציינו שלדעתם רוב המורים מכבדים את מה שהם חושבים ומרגישים (לעומת הממוצע הארצי של 53%). אמנם איני מומחה בתחום, אבל חיבור הנתונים מעורר אצלי את החשש שיש במערכת החינוך של רמת השרון יותר מדי מורים שחוקים וקצת חסרי חשק. שני ילדיי עדיין אינם בגיל החטיבה, כך שאיני יכול להתרשם מידע אישי, אבל אשמח אם תשתפו אותי אתם, האם זו הבעיה לדעתכם, או מה הוא הגורם שמביא לתחושות אלה בקרב התלמידים.

נתון מדאיג נוסף הוא שכ- 10% מהתלמידים דווחו שהם חוו אירועי אלימות בחודש שקדם למועד העברת השאלונים. בשנה כולה, הנתון כנראה גבוה עוד יותר.

מה העירייה עושה בנתונים אלה? האמת שאני לא באמת יודע. בתגובה לעיתון נאמר על-ידי העירייה, כי גובשה תוכנית פעולה רב תחומית ייחודית בהתאם לממצאי הנתונים ברמה הבית-ספרית וברמה העירונית בתוכנית היבטים ארגוניים-מבניים, תהליכים, הכשרות ותכנים ייעודיים. אך מאחר וראש העירייה לא כינס את וועדת החינוך העירונית כבר קרוב לארבע שנים (זאת למרות שעל-פי חוק הוא חייב לכנס אותה אחת לרבעון) איני יודע מה כוללת אותה תוכנית. כשאקבל אותה לידי, תדעו מה יש בה גם אתם.

תם פרק המושבה של רמת השרון?

כשנולדתי לפני 40 שנה וקצת (ממש קצת... שבועיים פלוס מינוס...) רמת השרון הייתה עדיין ישוב חקלאי בחלקו. בתמונה המסורתית של הרך הנולד המובא בפעם הראשונה לביתו החדש, אצלי מדובר על רח' רבנו תם 8, במרכז רובע הדר, עוד רואים את השדה החרוש שמגיע עד לשדרות ביאליק. אני גם זוכר כילד את לולי התרנגולות ברחוב גולומב. עם השנים, החליפו את השדות והלולים בתים משותפים. לא מגדלים וממש לא גורדי שחקים. רמת השרון, שנקראה אז מושבה, בחרה במסלול ביניים של בתים בני שלוש קומות. מישהו סיפר לי שהסיבה לכך הייתה שלפי החוק אז, בית עם ארבע קומות ומעלה, נדרש להתקין מעלית, שהייתה יקרה אז, ורוב הקבלנים העדיפו לכן לוותר על בנייה גבוהה יותר. התוצאה היא ישוב עירוני צנוע ולא צפוף, כזה שבשבת בבוקר ניתן ליהנות משקט של כפר, כזה שבמרבית המקומות יש מספיק חנייה לכולם, כזה שגם ממרפסת הקומה השנייה ניתן לראות לא מעט טבע באופק. אישית, מאוד נעים לי לגור גם היום בסביבה שכזו. 

בסוג כזה של בנייה יש, עם זאת, בעיה אחת - כשהביקוש עולה, לאור חזרתם של בני דורי כראשי משפחה לרמת השרון, עולה הביקוש על ההיצע ולאור המחסור בדירות המחירים מרקיעים. לכן הסכמתי עם רוכברגר, שבמעטפת של העיר יש לקדם תוכניות של בנייה גבוהה יותר, תוך שמירת האופי המיוחד של הלב של רמת השרון ברובעים הדר ואלון. זו הייתה סיסמת הבחירות שהביאה לרוכברגר את הניצחון בבחירות בפעם הראשונה. 

בשבוע שעבר התקבלה החלטה בוועדה המקומית, זו שאחראית להתוויית האסטרטגיה התיכנונית של רמת השרון, שמאיימת לשנות ולהפוך את רמת השרון כולה לכרך צפוף של מגדלים. הוועדה אישרה הריסה של בניין קיים בן שלוש קומות ברחוב השפלה 6 ובנייה במקומו של בניין בן 10 קומות, כך שבמקום 9 הדירות הקיימות בבניין היום, יבנו 29 דירות. הבניין המדובר הוא בניין שנבנה באמצע שנות השמונים, כך שאינו עומד אפילו בדרישות תמ"א 38, בהיותו בנוי בהתאם לתקנים החדשים לעמידות ברעידות אדמה. במילים אחרות - ללא שום צורך תכנוני או הנדסי, אלא רק רצון יזמי להרוויח, מאשרת העירייה שינוי במרקם העירוני. ההחלטה עדיין זקוקה לאישור הוועדה המחוזית. 

לא מדובר כאן במקרה חד פעמי, אלא בעוד אישור ברצף של פעולות אשר ישנו מהקצה אל הקצה את אופייה של רמת השרון - הוא מצטרף לאישור שניתן להקמת מגדל בן 11 קומות ברח' דבורה הנביאה, ממש באמצע רובע הדר, מצטרף לתוכנית המתגבשת להתחדשות עירונית של רחוב סוקולוב על-ידי הריסת הבתים הקיימים ברחוב ובנייה תחתם של מגדלים בני 12 קומות, הוא מצטרף לתוכניות למגדלים שהוצגו לנו במסגרת פרויקט לחידוש המתחם ברחוב בן חיים, צמוד לגן שרה. אישור זה בעיקר יוצר תקדים - אם לבניין הזה מותר להפוך למגדל, מדוע שהשכן שלך בבניין מולך, לא יעשה אותו דבר? מספיק יזם נמרץ עם יכולות שכנוע, ומחר הבניין מולך, זה עם השלוש קומות והחדרים על הגג, ייהפך גם הוא למגדל עם מספר דו ספרתי של קומות. והרי אישור דומה כבר ניתן, אז מדוע לא הוא???

ונניח שכבר מחליטים לאשר פרויקט שכזה, נניח העירייה מחליטה לבוא לקראת הדיירים בבניין שרוצים להתחדש בדירה חדשה ולטובת היזם הנמרץ שרוצה להרוויח - לפחות שידאגו שבתמורה ייבנו בבניין גם דירות קטנות, כאלה שמתאימות לזוגות צעירים. כלום!!! אפילו לא דירה קטנה אחת!!! כמו במגדל של גינדי בחניון של תיכון אלון או בשאר המגדלים שניבנו ברובע אלון, אף לא דירה קטנה אחת, אף לא פתרון דיור אחד לזוגות צעירים.

ומה בדבר תוכנית אב לאור כל התוכניות שבצנרת? הרי תוספת של עוד מאות יחידות דיור במרכז העיר משמעותן העמסה של עוד אלפי מכוניות על התשתית התחבורתית הקיימת, תוספת של עוד מאות רבות של ילדים בבתי הספר ובגני הילדים וצמצום השטחים הירוקים פר תושב. בצד אחד, ישיבה אחר ישיבה מאשרים עוד ועוד יחידות דיור במרכז רמת השרון, אבל בכל הקדנציה הזו (ולמיטב ידיעתי גם לא בקודמת), לא נערכה ישיבה אחת שבוחנת לעומק לאן פניה של העיר. לא נערכה ישיבה אחת שדנה בקידום של תוכנית אב מסודרת לרמת השרון.

רמת השרון בעוד עשרים ושלושים שנה תהיה עיר אחרת לגמרי. השכונות החדשות מסביב (פי גלילות, נווה גן ותע"ש) והשלמת תוכניות הפינוי בינוי, יוסיפו לה מעל למאה אלף תושבים, זאת בנוסף לאזורי מסחר ותעשייה של מאות אלפי מטרים רבועים. כל אלה, יאפשרו לילידי רמת השרון לחזור לגור ולעבוד בה. שמירה על המרקם העירוני במרכז העיר, ברובעים הדר ואלון, תעניק לעיר חותמת ייחודית ותשמור על אופי המיוחד של המושבה שאני וחבריי גדלנו בה, ובכך יזכירו לנו שחזרנו הביתה, לרמת השרון.

והכסף לכדורגל ממשיך לזרום...

אפילו בסטנדרטים של איציק, ישיבת המועצה שהתקיימה ביום ראשון האחרון בלטה בהתנהגות כוחנית, בזלזול בנבחרי הציבור ובכללי המינהל התקין ובסדר עדיפויות מעוות. אחרי שהישיבה האחרונה, פוצצה על-ידי שירה אבין, סגנית ומ"מ ראש העיר, חזר איציק מחופשתו הפרטית נחוש להראות לכולם שה"בוס הגדול" חזר וש"הסדר" שב על כנו.

זה התחיל בזה שההצעה לסדר לגבי הדחת אילן גרוסמן, מנהל בית הספר קריית יערים, שהישיבה הקודמת פוצצה באמצע הדיון בה, לא נכנסה לסדר היום. נכון, שבינתיים כבר יצא מכרז למנהל חדש לבית הספר, אבל דווקא עכשיו היה מקום לשמוע את דעתו של איציק בעניין. העובדות נשארו ללא שינוי, המנהל זכה לגיבוי חד משמעי ממשרד החינוך, אחרי שמשרד החינוך בדק את כל התלונות בעניין, וההורים עדיין מקווים שאיך שהוא ימצא פתרון שישאיר את גרוסמן בתפקידו, כפי שהעירייה דאגה שיקרה (גם אם לא כבר השנה) בעניינה של דליה שוהם, מנהלת חטיבת הביניים "עלומים". ציפיתי מאיציק להפגין מנהיגות ולהגיד בקולו, ש"ערכים של משמעת, סדר וכבוד למורים ולבית הספר, הינם ערכים שחשוב שיונחלו לתלמידים בעיר, כבר משנות לימודיהם הראשונות במערכת החינוך". איציק, לתפיסתי, באקט של פחדנות, בחר פשוט למחוק את ההצעה מסדר היום וכך לא להידרש לעניין. אמנם אין לו סמכות כזו בחוק, אבל כשציינתי זאת בתחילת הישיבה,  הוא "ניפנף" את העניין בתנועת יד מזלזלת ובאמירה (פחות או יותר) של "אז תתבע אותי". 


גם שאילתא שהגשתי לפני שלושה חודשים בעניין הימשכות השיפוץ בבית יד לבנים, לא זכתה להיכנס לסדר היום. אחרי כמעט שתי קדנציות בתפקיד, אני מחזיק מאיציק כמי שמכיר לעומק את מה שמותר לו ומה לא מותר לו בניהול ישיבות מועצה, ולכן אין לי דרך אחרת מאשר להגיד שאיציק ביודעין אמר לא אמת, כשאמר שמותר לו לדחות מתן תשובה לשאילתא בשתי ישיבות מועצה. כשאמרתי לו שאין לו סמכות כזו, שוב באה התשובה "אז תתבע"...

ואחרי אלה... גם התקיימה ישיבה עמוסה למדי. רוב הנושאים שהיו אמורים להיכלל בסדר היום של הישיבה הקודמת נכנסו לזו של השבוע. אתחיל מה"קל" ל"כבד"... איציק המשיך גם החודש במסע הנקמה הפרטי שלו בסיעת מרץ על שזו "העיזה" לערוק לשורות האופוזיציה. נראה שאיציק נהנה למרוט את נוצותיהם של חברי מרץ אחת אחת... סמכות אחר סמכות... תפקיד אחר תפקיד... בכל ישיבה קצת... למשוך את הזובור... הפעם הוא שלל מיונה ברגור את תפקיד יו"ר ועדת הגימלאים. מותר לו. זו זכותו המלאה כראש המועצה לקבוע את הרכב ראשי הוועדות, בהתאם לחוק, אבל זה הסגנון והדרך שבה הוא עושה זאת, שהופכים את זה לנמוך ובוטה.


חידשנו מינויים של דירקטורים בתאגיד המים... אישרנו קליטת סייעות בגני הילדים החדשים שצפויים לקום עקב החלת חוק חינוך חינם מגיל 3... אישרנו יציאה למכרז למנכ"ל חדש לחברה הכלכלית.... וגם עודכנו בתנאי סיום העסקתו של מבקר העירייה, ערן זמיר...


בין לבין, הוחלט על איחוד מחלקת ה- GIS עם מחלקת הנכסים, בכפיפות למנכ"ל העירייה. מנוסח ההחלטה שהונחה בפנינו לא ברור מי יישא בתחומי האחריות שנמצאו עד היום אצל הממונה הקודמת על הנכסים, הגב' איילת שושני-ג'ינו, אצל עינב בן יעקב, מנהל ה- GIS או אצל מנכ"לית העירייה, פרח מלך. העניין הוא שאם מסתכלים בהנחיות משרד הפנים לעניין הדרישות מהתפקיד, אף אחד מהם אינו עומד בדרישות התפקיד בהתאם לנוהלי משרד הפנים (תואר ראשון במשפטים או כלכלה או תעודת שמאי מוסמך, וכן נדרש ניסיון מוכח ומוצלח כמשפטן בתחום המקרקעין או כשמאי במשך 3 שנים). זה משהו שהיה צריך להיות מסודר לפני הישיבה. בסופו של דבר הוחלט שנושא הכפיפות של עינב ייבחן בשנית בהתאם להנחיות משרד הפנים, ואנחנו נעודכן בכפוף למי הוא יעבוד בישיבה הבאה. זה הרבה מעבר לסמנטיקה, כי באחריות הממונה לפקח על תהליך מכירת ורכישת נכסים עבור העירייה ולפקח על הנכסים שבבעלות העירייה, ולכן חשוב שזה ידע מה הוא עושה.


ואחרון חביב, הנושא הכי חשוב מבחינתי בישיבה - התבקשנו לאשר מתן ערבויות לשתי הלוואות. הראשונה בסך של 2 מיליון ש"ח לאגודת הספורט והשנייה בסך של 1.5 מיליון ש"ח לקבוצת הכדורגל ("הפועל ניר רמת השרון"). ההלוואה הראשונה באה לכסות על כספים שהעירייה התחייבה להעמיד לטובת אגודת הספורט בתחילת שנת התקציב לעונת תשע"ב, אך לא עמדה בהתחייבותה. חלק מהחור התקציבי נוצר אחרי שהעירייה הטילה על אגודת הספורט לתפעל מתקנים שתופעלו קודם על-ידי העירייה, לדוגמא הסקייטפארק. בישיבת ההנהלה של אגודת הספורט התחייבו בפנינו שהחזר ההלוואה יבוא מתקציב העירייה, ובתנאים אלה אישרנו באגודת הספורט את לקיחת ההלוואה. הצהרה זו התהפכה בישיבת המועצה, כאשר איציק הודיע שאגודת הספורט תישא מתקציבה בהחזר ההלוואה. המשמעות היא שהתקציב העתידי של אגודת הספורט יקטן, מה שאומר פחות כסף לטובת הפעילויות הספורטיביות של הילדים של כולנו בשנים הקרובות. זו החלטה של מדיניות, של סדר עדיפויות. ההחלטה היא כאן היא בהחלט לא ההחלטה שאני הייתי מקבל. לכן גם הצבעתי נגדה.


ומנגד - ההלוואה של קבוצת הכדורגל באה לכסות על התחייבויות עבר של הקבוצה. לא שמעתי שם על סכום משמעותי שנפל על הקבוצה מאז אושר התקציב בתחילת השנה. קבוצת הכדורגל, שקיבלה השנה סכום חסר תקדים של 5.3 מיליון ש"ח, הייתה צריכה להסתדר עם מה שיש לה. הערבות שניתנה לקבוצה עכשיו מעבירה מסר שמה שלא יהיה, העירייה תכסה על הקבוצה. הלוואי אמירה כזו לטובתה של אגודת הספורט... עצוב ומכעיס שהעירייה מזרימה בלי סוף כסף לטובת קבוצת הבוגרים ופוגעת בתקציבי הספורט של הילדים והנוער.


שבוע חדש מתחיל והיום בסדר היום של הוועדה המקומית הקמה של מספר מגדלים ברובע הדר ואלון... עוד מגמה שלילית שתופסת תאוצה בחודשים האחרונים... אעדכן בהמשך מה היה...


שבוע טוב

סבא, סבתא וסבתא יקרים - בקרוב בית הנצח שלכם יהיה ראוי לכם

כבר תקופה ארוכה שאני בא לבקר אתכם ודי מתבייש.

מתבייש ממצב בית העלמין שבו נטמנתם.

מתבייש, שאין בו שבילים מסודרים.

מתבייש שאין בסביבתכם ספסלים לשבת כשחבריכם בני גילכם באים לבקריכם.

מתבייש כי הרי חשוב לא רק ללמוד מהעבר, אלא גם לכבד אותו. 

מתבייש שבעיר איכותית ויוקרתית עם תקציבי פיתוח של מאות מיליוני ש"ח ככה נראה כיום בית העלמין בצומת מורשה (וזה עוד בקיץ בלי כל הבוץ של החורף):

אז בימים אלה הצלחתי לעשות משהו בעניין. אתם מבינים - העירייה חשבה שאפשר לקצץ בתקציב שיועד לשיפוץ בית העלמין במורשה, בית הקבע שלכם כיום. ביקשו להעביר את מיליון הש"ח שיועדו לעניין לטובת עניינים אחרים ולא להשאיר אף שקל לטובת השיפוץ הכל כך ראוי של בית העלמין. אני שמח שהצלחתי בישיבת וועדת הכספים לבטל את הקיצוץ וכי בקרוב יחלו בטיפוח ושדרוג בית העלמין.

האמת שזו רק ההתחלה, כי נדרשים עוד 3 מיליון ש"ח כדי להביא את בית העלמין למצב ראוי באמת. בכסף זה יהיה ניתן להרחיב ולהסדיר את כביש הגישה שמוביל מכביש 5 לתוך בית העלמין, לסדר את החניון ולפתח ולשפץ את כל בית העלמין. את זה אנסה להבטיח בתקציב של השנה הבאה.

אוהב אותכם, זוכר אותכם.

אבי

הצעה לסדר הקוראת לעירייה לתת גיבוי למנהל בית הספר קריית יערים, מר אילן גרוסמן

לאור התמיכה העצומה מההורים והמורים לה זוכה אילן גרוסמן, המנהל המתפטר של בית הספר קריית יערים, והגיבוי המוחלט שקיבל גרוסמן ממשרד החינוך ("מנהל בית הספר פעל במסירות למען תלמידיו ועשה רבות לנוכח האתגרים שעמדו מולו."), הגשתי יחד עם עידן למדן הצעה לסדר לישיבת המועצה מחר (10.6.2012) בשבע וחצי, לפיה העירייה קוראת לגרוסמן למשוך את מכתב התפטרותו ונותנת לו גיבוי מוחלט להמשיך לנהל את בית הספר, בנוסח הבא:

לכבוד

מר יצחק רוכברגר

ראש עיריית רמת-השרון

במייל.

הנדון: הצעת לסדר השארת מנהל בי"ס קרית יערים בתפקידו

ביום 30.5.2012 התפטר מר אילן גרוסמן מתפקידו כמנהל בית הספר קריית יערים, זאת לאחר שנה בלבד בה כיהן כמנהל בית הספר. כידוע מר גרוסמן הינו המנהל השלישי של בית הספר קריית יערים בארבע השנים האחרונות.

להלן שני קטעים ממכתב ההתפטרות של מר גרוסמן (ההדגשות לא במקור):

"לצערי, העשייה המאתגרת מתחילת השנה לוותה כל העת בתמיכה גדולה אך גם בהכפשות, השמצות ואיומים כלפי וכלפי הצוות מצד מספר הורים. התנהגות זו נוהלה כמסע מתוכנן היטב הגיעה לשיא וכללה גם מסע לחצים שקרי מול משרד החינוך והעירייה שמטרתו היחידה היתה לפגוע בי ובצוות המורות. כפי שזה נראה, אותם גורמים סבורים כי כשמנהל או מורה מעירים או מענישים על אלימות או כשמורה נותנת ציון שאינו "גבוה" מספיק הדבר מהווה ביקורת ואיום על תפקודם כהורים. למרות שלא הגבתי למסע ההכפשות וקראתי לחברי קבוצת ההורים האנונימיים להיפגש עימי ביחידות או כקבוצה, לצערי בחרו אלה להתעלם ולא חדלו ממטרתם עד לרגע זה, הן בגלוי והן מאחורי הקלעים, להביא לסיום תפקידי."

"בזמן שעשייה חינוכית חיובית וחשובה קורמת עור וגידים, ולא נעלמת מעיני רבים מהורי ותלמידי בית הספר ראיתי איך באופן אישי, אני נגרר יותר ויותר בלית ברירה לעיסוקים שאינם כלל מן העניין החינוכי אשר לשמו הגעתי, ובמיוחד כאשר העירייה עומדת מן הצד וללא גיבוי שלה מנהל בית ספר אינו יכול לתפקד."

אין ספק מה חושב הרוב המכריע של ההורים לילדי בית הספר בדבר תפקודו של מר גרוסמן - 11 מתוך 16 חברי הנהגת בית הספר (כ- 70%) פרסמו הודעה ולפיה הם מביעים צער עמוק בגין ההתפטרות ומתארים מסכת השמצות, ונביא שני ציטוטים:

אנו סבורים כי הרוב המכריע של הורי בית הספר - ואף הורים הנמנים על מתנגדיו של אילן - מודעים היטב להיקף העשייה שהוא הביא עימו בכל התחומים ולדרך המקצועית שבה ניהל את ביה"ס ואת צוות המורים.

אין זה סוד כי בשלושת החודשים האחרונים נוהל מסע הסתה פרוע, אגרסיבי, קולני ומכוער נגד אילן. חלק מהמתנגדים לאילן פעלו בדרכים לא ראויות ומבזות (מיילים אנונימיים בתפוצה רחבה ביותר הכוללת, בין היתר, את הדרג המקצועי באגף החינוך בעירייה ובמשרד החינוך, פגישות חשאיות עם ראש העיר ואנשי אגף החינוך ועוד) וכל זאת במקום לפעול ולנהוג בצורה המקובלת והנהוגה במקומותינו, כפי שעשו הורים אחרים שביקשו להביע דעתם או להעלות נושא כלשהו לבירור או דיון אצל אילן."

בנוסף 248 חתימות הורים נאספו בעצומה הקוראת להשארת מר גרוסמן בתפקידו כמנהל בית הספר.

גם עמדת משרד החינוך בעניין ברורה וחד משמעית: "משרד החינוך בדק את עבודתו הניהולית והפדגוגית של אילן גרוסמן כמנהל בית הספר ולא מצא כל דופי בהתנהלותו. התנהלותו הולמת מנהל בשנת הניהול הראשונה", ובתגובה לעיתון נאמר על-ידי משרד החינוך: "מנהל בית הספר פעל במסירות למען תלמידיו ועשה רבות לנוכח האתגרים שעמדו מולו".

התמונה העולה כאן היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים - מר גרוסמן גילה מנהיגות חינוכית וערכית כאשר ביקש להחיל בבית הספר קריית יערים ערכים של כבוד ומשמעת, תוך קידום המצוינות החינוכית וטיפוח הסביבה הלימודית של הילדים. על כך הוא ראוי להערכה ותמיכה. אך, כל אלה לא עזרו למר גרוסמן, כאשר הנהלת העירייה, בראשותך ראש העיר, שהנושא הובא לפתחו פעמים רבות, בחרה לתת, ולא בפעם הראשונה, לקומץ הורים, מקורבים וחזקים ככל שיהיו, את הזכות לקבוע מי ינהל את בית הספר ובכך להעביר מסר פסול להורים ולילדי בית הספר. 

הצעת החלטה:

מועצת העירייה קוראת למר גרוסמן למשוך את התפטרותו ולהמשיך בתפקידו כמנהל בית ספר קריית יערים, על מנת לשמור על יציבות ערכית וחינוכית, וכן להעניק למר גרוסמן את כל גיבוי הדרוש לשם תפקודו כמנהל בית הספר, זאת לאור התמיכה הרחבה והגלויה לה הוא זוכה מההורים ומצוות ההוראה ולאור עמדתו הברורה של משרד החינוך.

לפרוטוקול הדיון בהצעה לסדר במליאת המועצה:

http://www.ramat-hasharon.muni.il/files/lists/list1101.pdf

וכל הכבוד לבחור אחד שהעז

ביום שלישי האחרון ארע אירוע של אלימות קשה בחטיבת הביניים עלומים. 3 נערים בני 14 הלומדים בתל אביב חדרו לבית הספר במהלך אחת ההפסקות ושם תקפו במכות נער הלומד בעלומים בן גילם, זאת מאחר ואותו נער "העיז" להתחיל עם חברה לשעבר של אחד מהם. אליהם הצטרף נער נוסף מעלומים, הנראה בסרט בועט בראשו של הנער המותקף בעודו שוכב על הרצפה.

למזלו של הנער המותקף, נער נוסף שהיה עד לאירוע, באומץ רב יש להגיד, לא פחד, הסתער למרכז ההתרחשות, הדף את התוקפים, שלף את הנער המותקף ומשך אותו במהירות לחדר המנהלת של בית הספר. נער זה הוא נקודת האור באירוע קשה זה והוא חייב לקבל אות הוקרה על האומץ והחברות שגילה.

הנהלת בית הספר הגיבה לאירוע במהירות. כנגד הנערים שחדרו לבית הספר הוגשה תלונה על הסגת גבול, ומשפחת הנער המותקף הגישה תלונה כנגד המתקיפים. התלונה נמצאת בחקירת המשטרה, ומן הסתם כל זמן שמתנהלת חקירה לא ניתן להרחיב בקשר אליה. הנער התוקף מעלומים הורחק לשלושה ימים באופן מיידי מבית הספר. למיטב הבנתי זה העונש המירבי שבית הספר רשאי לתת בנסיבות. אם כי נראה שמדובר בעונש קל מאוד, שספק אם יש בו להרתיע מפני התנהגות דומה.

לי כחבר מועצה חשוב מאוד לברר האם מדובר כאן באירוע נקודתי חד פעמי או בתופעה רחבה יותר. מספר הורים סיפרו לי שיש אלימות רבה בשכבה ספציפית זו. במשטרה טוענים שמדובר במספר בודד של נערים בעייתיים ולא יותר. לכן דרשתי כבר ביום חמישי בבוקר מסגנית ראש העירייה, הגב' שירה אבין, לכנס בדחיפות את הוועדה להגנת מעמד הילד, בה חברים נציגי אגפי העירייה, לרבות החינוך והרווחה, המשטרה והורים, כדי לבחון את היקף התופעה והכלים להתמודד איתה, זאת בעיקר על רקע חופשת הקיץ הקרבה.

אודה לכל מי שיכול לסייע לי במידע לגבי היקף התופעה ואני מזמין כל אחד לפנות אליי בעניין, כמובן תוך שמירת דיסקרטיות מלאה. כמו-כן, כל אחד שמעוניין להשתתף בדיון מוזמן לפנות אליי ואדאג להזמינו.

ישראל היום - כתבה על פיטוריה הלא חוקיים של איילת ג'ינו

כל תושב ברמת השרון חייב לקרוא את הכתבה הזו מישראל היום מיום 25.5.2012 של מוטי גילת ועוזי דיין כדי להבין מה קורה בעירייה:

את צודקת אבל את גם מפוטרת

ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, התנכל לבכירה ופיטר אותה לאחר שהעזה להתריע על אי סדרים, לרבות כאלה הקשורים לאחותו, שנסמכו על מסמכים והקלטות * מה החליט השופט אחרי חשיפת העלילה? שהמתלוננת צודקת, שגירסתה נכונה, ושפוטרה ממניעים זרים * אבל כבודו שלח אותה הביתה משום שהיא מנהלת "קשוחה" ו"תובענית" ואבדו יחסי האמון בינה ובין רוכברגר ואנשיו * לקרוא ולשאול: רשע וטוב לו, צדיק ורע לו?

מרדכי גילת | עוזי דיין

 ביום ראשון השבוע, בידיים רועדות, עילעלה עובדת עיריית רמת השרון, איילת שושני ג'ינו, בפסק הדין של בית הדין לעבודה בתל אביב, שם חיפשה בשנה האחרונה את הצדק. היא האמינה שיש דבר כזה.

עשרות העמודים הראשונים נטעו בה תקווה שהיא גם תמצא אותו: נשיא בית הדין, השופט מיכאל שפיצר, סמך ידו על דבריה כי פוטרה מתפקידה כמנהלת הנכסים בגין מאבקה בשחיתות. הוא מתח ביקורת קשה על ראש העירייה, יצחק רוכברגר, ודחה את גירסתו. האמת, מתברר, לא היתה נר לרגלי נבחר הציבור הזה.

כבודו לא הותיר ספק בשאלה מי האיש הרע בסיפור ומי האישה הטובה. הוא קבע: הפיטורים של ג'ינו נעשו שלא כדין וממניעים זרים. טענת העירייה כי היא קיימה דיון ענייני לפני שהחליטה על פיטורי ג'ינו, "היא לעג לרש."

פסק הדין מצייר בעצם ראש עירייה כוחני, בלתי אמין, שהחליט לנקום במי שהעזה להתריע על מעשים שלא ייעשו. זה החטא הגדול שלה. רוכברגר ראה בג'ינו עובדת מסוכנת למלכות, עקשנית ודעתנית, שצריך ללמד אותה לקח. כשגילה שהיא אינה נבהלת מאיומיו לפטר אותה - לחלופין, אינה מוכנה להיפרד ממחלקת הנכסים - החל במסכת של רדיפות והשפלות. ניסה לשבור את רוחה.

ואכן, הראיות המצמררות שנאספו על שולחן השופט שפיצר מציגות את רוכברגר כנציג בולט של משפחת הרוע. אדם אכזר, לא ישר ציבורית, אויב מוצהר של שלטון החוק והמינהל התקין. כבודו ירה חץ אחר חץ לעבר העירייה והעומד בראשה, הצביע על סתירות קשות בעדויות נציגיה ולא השאיר כמעט אבן מטענות ראש העירייה. הוא קרע את המסכה מפרצופו.

אבל כשהגיעה ג'ינו אל קריאת העמודים האחרונים של החלטת כבודו - נדהמה: בית הדין שלח אותה הביתה. חושפת שחיתות יקרה, כאילו אמר לה כבודו, אף שמצאתי שאת אמינה, צודקת וישרה - מקומך לא בעירייה. מתריעים בשער צריכים לחפש את הצדק שלהם במקום אחר. את מפוטרת.

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? כן, גם אחרי שכבודו ריפד את ההחלטה המבישה, שעלולה לעודד שחיתות, בסטירת לחי מצלצלת ליצחק רוכברגר.

 ראש העירייה חויב לשלם למתלוננת מכיסו הפרטי 25 אלף שקלים הוצאות משפט, כשבנוסף תקבל ג'ינו פיצויים בגובה של 24 משכורות, כחצי מיליון שקלים. במושגים של התעללות בעובד מפוטר, מדובר בתקדים חשוב מבחינת סכום הפיצויים. במושגים של התעללות בעובדת שחטאה ביושרה - מדובר בפרס למי שעשה מעשה נבלה. אין מנוס מלקרוא לילד הזה בשמו.

האחות של ראש העיר

איילת ג'ינו היא עורכת דין במקצועה שהחלה לעבוד בעירייה בשנת 1995 כממונה על נכסי הרשות. לנוכח הצלחתה היא התבקשה עם הזמן לעסוק גם ברישום הנכסים, צברה ניסיון וקנתה לעצמה שם של עובדת מקצועית, מצטיינת, שדרשה הרבה מהכפופים לה כמו גם מעצמה. להנהלת העירייה בראשות רוכברגר היתה הרבה הערכה אליה.

כך עד לינואר 2010 כשהיא החלה בהליכים לפינוי נכס שהוחזק לטענתה בניגוד לחוק על ידי אחותו של ראש העירייה, הגב' טובה מאיר. אוי, איך עושים דבר כזה? איך מעזים לפנות מנכס עירוני את אחותו של ראש העירייה? איך אוזרים אומץ להתעמת עם האיש הכוחני הזה, גס הרוח, שאינו בוחל באמצעים וכבר שנים משליט טרור בעירייה?

כאן, במקום הזה, טענו פרקליטיה של ג'ינו, עוה"ד אמנון יצחקניא ואילן סובל, החלה ההתנכלות האכזרית לעובדת הבכירה. זה קרה כשג'ינו גילתה כי מאחורי גבה הורה מ"מ ראש העירייה, מאיר דורון (נפטר בינתיים,( למחוק מכתב התביעה של העירייה את טובה מאיר; זה נמשך כשג'ינו התנגדה, שלחה מכתבים ונלחמה באישה המיוחסת; זה טיפס מדרגה כשגב' מאיר פינתה בסוף את הנכס, אבל לא שילמה לטענת ג'ינו חוב כספי לעירייה.

מנהלת הנכסים העקשנית נהגה באחותו של רוכברגר כמו בתושבים אחרים, כתבה לראש העירייה מדוע אחותו צריכה לשלם את החוב ושמעה אותו מאיים עליה: "בכוונתי לחייב אישית את מי שיגרום לה להוצאות מיותרות... בגלל שזאת אחותי... אם יהיה מצב שאחותי תגיש תביעה נגד העירייה על נזק כספי שנגרם לה בגין הדבר הזה, אחייב כל אחד מהאנשים שעשו במלאכה, לרבות את מאיר דורון, בהוצאות על הנזק"...

רוצה לומר: רדי ממנה. את תשלמי ביוקר אם וכאשר אחותי תתבע ותנצח במשפט. אל תרגיזי אותי.

בהמשך השיחה, אותה נאלצה ג'ינו להקליט מחשש שרוכברגר יכחיש את הדברים, טען ראש העירייה כי אינו צד בסיפור ואינו מתערב בו. "איש לא פנה אלי," אמר, "ואני לא נכנס לזה." אבל באותה נשימה כמעט הוא חזר לאיים ולהזהיר כי במקרה של הגשת תביעה הוא יחייב אישית את עובדי העירייה לשלם את הכסף.

למה? "כי מלכתחילה לא היו צריכים להכניס אותה (את אחותו) לתמונה... אני לא רוצה להלך אימים חס ושלום על עובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... השם שלי חשוב לי יותר מהכל."

מסכת השפלות נבזית

השם הטוב חשוב לראש העירייה? התנהגותו יכולה להוביל למסקנה אחרת. היא יכולה ללמד למשל שיצר הנקמה חזק ממנו והרצון להטיל פחד ואימה על עובדים, חשוב לו יותר.

ואכן, מהרגע שג'ינו סירבה להיכנע לתכתיביו ואף התריעה על חשד נוסף לחוסר ניקיון כפיים, התעלל בה ראש העירייה ללא רחמים. הוא קשר את ידיה בעבודה; הוא הודיע לה כי מעתה ואילך תהיה כפופה ישירות אליו; הוא אסר עליה לצאת מתחומי העירייה ללא רשותו, לרבות לדיונים בתביעות של העירייה בבתי המשפט; הוא קרא לה ללשכתו לעיתים תכופות כדי לנזוף בה, לצעוק עליה, לעלוב בה; הוא בא אליה בטרוניות חסרות שחר; ובסוף, כעבור כמה חודשים, אמר לה במפורש: אני מתכוון לפטר אותך.

בשיחה ביניהם בסוף אפריל ,2010 אמר לה רוכברגר כך: "לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה. אמצא איזו פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה... נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט... מה, בית משפט יכול למנוע את זה"?

ועוד אמר ראש העירייה: "לא יעזור לך כלום, אביא את זה למליאת המועצה... אני יכול לקחת לך את התפקיד, אבל אלך על הכל ביחד...אלך גם על התפקיד השני שאי אפשר לעבוד איתך... ייקח חודש, ייקח חודשיים, ארבעה חודשים, בסוף זה ייגמר... זה לא טוב לך, לא למערכת, לא לי, לא לאף אחד. בסוף כולם נפגעים ונפרדים."

השופט שפיצר, שישב בדין יחד עם נציג העובדים, אריה המר, ונציגת המעבידים, חגית פורת, נדהם מהדברים וכתב: "אין זו אלא אמירה שיש בה כדי להצביע על שיקולים זרים המניעים את ראש העירייה שאומר לתובעת בלא כחל וסרק כי יחפש סיבות לפיטוריה מתחת לאדמה."

במילים אחרות: החבר רוכברגר החליט לבנות לה תיק. לחפש סיבות להדחתה.

התוכנית הזאת מומשה, נולדו תלונות חדשות, התיק האישי הריק והנקי של ג'ינו משך שנים הוכתם, וכרגיל באירועים כאלה, נשלף הנשק הכל יכול: המתלוננת סובלת מבעיות של יחסי אנוש... עובדות שהיו כפופות לה שבע ושמונה שנים טוענות שהן מפחדות ממנה; עובדים נוספים התרחקו ממנה.

מי שהיתה עובדת מצטיינת הפכה פתאום לאישה מסוכנת, לעובדת רשלנית, לאויבת הציבור והממלכה. שומרי נפשם בעירייה, שהבינו ודאי מי נגד מי, התייצבו לימין ההנהלה. היחס אליה היה כאל מצורעת.

הבילבול של יו"ר הוועד

חודשיים אחרי שרוכברגר חשף את כוונותיו האמיתיות, אחרי שבאורח פלא גם ועד עובדי העירייה התגייס למאבק בעובדת הבכירה במקום להגנתה, הוזמנה איילת ג'ינו לשימוע שלפני פיטורים. סל הטענות שהונח על השולחן במעמד הזה היה גדול, אבל חסר יסוד ברובו, כפי שהתגלה לימים בביה"ד לעבודה. השופטת הראשונה שדנה בפרשה, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, נאלצה כבר אז למתוח ביקורת קשה על העירייה ועל העומד בראשה.

כבודה דנה בכמה בקשות מקדמיות של ג'ינו, שמעה את עדי העירייה והבינה מי עומדים לפניה. היא קרעה לגזרים את הטענות של חבורת רוכברגר - אותה קבוצה שיוצגה על חשבון הקופה הציבורית בידי עוה"ד סיגל פעיל וזוהר גיבס - והורתה להחזיר את העותרת לעבודה עד להכרעה סופית.

אחד העדים שעליהם ביקשה העירייה להסתמך היה יו"ר ועד העובדים בעירייה, יצחק כהן, שאיים להשבית את העירייה בגין תלונות שקיבל לדבריו מעובדות המחלקה. בין היתר כתב כהן בתצהירו: "קראתי את המכתבים שכתבו עובדות המחלקה וחשכו עיניי. המכתבים בעיניי מלמדים על יחסי עבודה עכורים ובלתי אפשריים במחלקה."

קובעת השופטת: בעת הכרזת סכסוך העבודה לא היו יחסים עכורים במחלקה, לא היה יחס פוגעני, בוודאי לא מצד ג'ינו, שהרי המבקשת היתה בבידוד חברתי כמעט מוחלט. איש לא פגע בתפקוד העובדים ואיש לא מנע מהם לתפקד באופן שגרתי."

כאן מלגלגת השופטת על יו"ר הוועד שלטענתו חשכו עיניו מהמכתבים שקיבל. "אין חולק כי במועד שבו חשכו עיניו של מר כהן, העובד היחיד שבא במגע עם המתלוננת, היה איש קשר יחיד... אין חולק כי במועד זה עובדי המשיבה, למעט המבקשת, לא סבלו מתנאי עבודה עכורים. מכאן יוצא כי עיני מר כהן חשכו רטרואקטיבית וללא צידוק בגין יחסי עבודה שלא היו קיימים בעת שקרא את המכתבים."

לשון אחרת: האיש לא אמר אמת. הוא התבלבל: הקורבן היתה איילת ג'ינו ולא כותבות המכתבים ומי שגייס אותן להכפשת העותרת. ודאי לא ראש העירייה, שהמלחמה ההזויה שלו בג'ינו עלתה כסף רב למשלם המיסים.

רצה לברך, נמצא מקלל

כבוד השופט שפיצר מאזכר בפסק דינו את הכרעת הדין של השופטת גילצר-כץ וכותב כאמור גם הוא דברים חמורים על התנהגות העירייה, בכיריה והעומד בראשה. הוא מציין שהעירייה עצמה חלקה שבחים לג'ינו, דוחה את הסברי ותירוצי העירייה לפיטורים וקובע כאמור שהם נעשו שלא כדין ומתוך מניעים זרים.

הוא מוסיף וכותב: "מסקנותינו בהליך הזה חמורות ביותר - העירייה לא הרימה את הנטל של להראות כי בין פיטורי העותרת לבין פעילותה כנגד אחות ראש העירייה אין כל קשר; העירייה לא הוכיחה שהפיטורים נעשו באופן ענייני; הוכח כי העירייה נקטה יד קשה בתובעת במסגרת הליך הפיטורים ולאחריו בהצמידה לה פקחים ובהוצאתה לחופשה כפויה. יש לזכור כי בית דין זה הכריז כי העירייה ביזתה את החלטותיו על דרך אי ציות לצו המורה על השבת התובעת לעבודה."

ולמרות כל ההרצאה החשובה הזאת - החליט כאמור השופט כי ג'ינו תפוטר. שהרוע שוב ינצח.

למה בדיוק? חזרנו לדקלומים ולפסיקה של אי אפשר לכפות יחסי עובד מעביד; חזרנו לסיפורים על כך שבעירייה יש יחסי עבודה עכורים וצריך להפסיקם; חזרנו לאטימות ולחוסר הרגישות של המערכת המשפטית. כמו חושפי שחיתות אחרים גם ג'ינו נזרקה לכלבים.

אבל היה עוד תירוץ מעניין: "התובעת נהגה בחוסר ניקיון כפיים כשבעת בירור תלונתה אצל מבקר המדינה לא ראתה פסול לפנות לערוץ טלוויזיה (ערוץ ,2 עמונאל רוזן, שפירסם כתבת תחקיר על ההתנכלות לה.(

נורא ואיום: ג'ינו ביקשה עזרה מהתקשורת אחרי שחודשים ארוכים שחטו אותה בעירייה והמבקר לא הושיט לה עזרה. והיה עוד חטא נורא שהוביל אותה הביתה: היא הקליטה את ראש העירייה ואחרים, כדי שתוכל להוכיח את אמינות דבריה. בכך, קובע כבודו , "היא מוטטה לגמרי את האפשרות לקיום יחסי אמון בינה לבין גורמים רבים בעירייה."

השופט אמנם קובע כי "ההקלטות סייעו בידיה להוכיח את טענותיה, ואלמלא ההקלטות יכול והיתה עומדת היום בפני שוקת שבורה" - אבל אינו מציע כלי חלופי לעובדי ציבור במצבה. הוא מבין כנראה שאין חיה כזו. לכן הביקורת הקשה על ההחלטה . לכן הפליאה שלנו על השורה התחתונה.

צילום: גדעון מרקוביץ

השופט שפיצר.

   אחרי שסמך ידו על המתלוננת איילת ג'ינו; אחרי שקבע כי ג'ינו צודקת ופיטוריה נעשו שלא כדין - החליט לאשר את שליחתה הביתה. בעט בכוס החלב שבעצמו מילא. כך נלחמים בשחיתות?

עו"ד סובל. יחד עם יצחקניא חשף את ראש עיריית רמה"ש בקלונו ואת גירסאות הכזב של עדים נוספים

ג'ינו (מימין) ורוכברגר (משמאל.( הוא סימן אותה, הוא התעלל בה הוא רדף אותה בטענות שווא

   צילומים: אסנת קרסננסקי, מאיר פרטוש

עו"ד יצחקניא. מבחינתו ניצח בקרב