יום שבת, 5 בינואר 2013

הרמז בתקציב 2013 לאיום על איתנותה הפיננסית של רמת השרון


אחרי יותר מארבע שנים כחבר מועצה, אני יכול לומר בביטחון, שאני מכיר לעומק את ספר התקציב של רמת השרון. לכן כשאני מקבל מתי שהוא בדצמבר את ספר התקציב לשנה הבאה, איני מחפש את ההתאמות האוטומטיות שמתרחשות בו על רקע שינויים במספרי התלמידים בחטיבות הלימוד השונות או עקב שינויים בהוצאות השכר כתוצאה מהסכמי שכר במשק, אלא מתרכז בסעיפים שהינם באחריותו האישית של ראש העיר ומעידים על סדר העדיפויות שלו.

השנה, כשחפרתי בספר התקציב ומיפיתי את הסעיפים השונים, הטרידה אותי תובנה אחת מרכזית – איך זה שבעיר שנתפסת ככל כך חזקה כמו רמת השרון, עיר עם הדירוג הסוציו-אקונומי הכי גבוה בארץ (דירוג 9) ועם תקציב שוטף של מעל ל- 350 מיליון ש"ח ותקציב פיתוח של כ- 150 מיליון ש"ח, לא יכול ראש העיר, שיש לו אהבה גדולה לתחום מסוים, במקרה שלנו, קבוצת הכדורגל העירונית, "לפנק" את אותה קבוצה בעוד כמה מיליוני שקלים בלי שהדבר יגרום לו לחתוך בבשר החי התקציבי? התשובה מדאיגה ומטרידה מאוד, אבל נשאיר אותה לסוף הפוסט (שתהיו קצת במתח...)

למרות הבטחותיו, רוכברגר השאיר את תקציב התמיכה העירונית בקבוצות הספורט הייצוגיות ללא שינוי על 8.8 מיליון ש"ח, בעוד שאגודת הספורט קיבלה 2 מיליון ש"ח פחות ממה שהיא צריכה ורשת המתנ"סים חטפה קיצוץ של 2 מיליון ש"ח בתקציבה, שלא לדבר על כמעט 4 מיליון ש"ח שהתאיידו מתקציב התרבות לשנה הקרובה.

רוכברגר יודע שההחלטה להמשיך לתקצב כך את קבוצת הכדורגל תלבה שוב את הרחש בחש שכבר קיים ברחוב הרמת שרוני בעניין, אבל לא מתרגש מכך יותר מדי. אין ספק שרוכברגר הוא פוליטיקאי מיומן ומוכשר. הוא יודע איפה עובר קו פרשת המים שגורם לציבור להתהפך על מנהיגו. הוא יודע שבזירה המוניציפלית רוב התושבים ישאירו על כיסאו ראש עיר שדואג שהרחוב שלהם יהיה מספיק נקי ומטופח. כדאי גם שבמהלך הקדנציה יתווסף משהו לקו הרקיע המקומי, למשל איזה פארק או דרך חדשה שתקצר בכמה דקות את הדרך למרכז בילוי פופולרי או למתחם תעסוקה קרוב. זה לא שהחינוך, למשל, לא חשוב לתושבים – רק שבעניין הזה הם מפנים את האצבע המאשימה למשרדי הממשלה בירושלים, וממעיטים ביכולת של המערכת העירונית לעשות באמת שינוי.

אני מאמין, שראש עיר יכול לשנות כל תחום שיחפוץ, ולכן הצבעתי נגד התקציב השוטף משני טעמים, הראשון ענייני יותר והשני טכני במהותו, אם כי שניהם מהותיים בעיניי.

במישור הענייני – מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא החינוך היסודי, שלטעמי ממשיך לא להיות מנוהל ומתוקצב כראוי. חינוך זה כמו לבנות מגדל שאתה לא יודע מה יהיה הגובה הסופי שלו. יש כאלה שיסתפקו ב- 12 שנות לימוד ויהיו כאלה שלא יעצרו עד לסיום הפרופסורה, אבל כולםחייבים לקבל מיומנויות למידה אשר יאפשרו להם למצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם וזה לא קורה היום מספיק. המערכת מתקשה להיות מעניינת ומאתגרת לילדים ותוך כדי להתמודד עם ריבוי הפרעות הקשב והלמידה בקרב יותר ויותר תלמידים.

במדרג השני של חשיבות, יש מספר נושאים שלא זוכים למקום הראוי להם –

השירות לתושב בחלק מאגפי העירייה אינו מספיק טוב וזה לא נובע מעובדים לא מוכשרים או מיומנים, אלא ממחסור בכוח אדם שמקשה על אותן מחלקות לעמוד בעומס שקיים עליהם ומקיצוץ בתקציבי הפעולות שלהם. רק לשם הדוגמא – לרשות האגודה לתרבות הדיור יעמדו השנה 124 אלף ש"ח, לעומת 310 אלפי ש"ח בשנה שעברה, וזה דווקא בתקופה בה נושא התמ"א 38 רלוונטי מתמיד וועדי בתים זקוקים לכל עזרה מקצועית שהם רק יכולים וצריכים לקבל.

נושא שני הוא איכות הסביבה - באמצעות תקציב שנתי של 300 אלף ש"ח, קשה עד בלתי אפשרי לעשות פעולות ממשיות לקידום המודעות לנושא. לאחרונה ראיתי את הרצליה מתמלאת בפחים כתומים המיועדים למיחזור של אריזות, ואשר מצטרפים לפחים החומים והכחולים ולאלה של הבטריות ואלה של הדיסקים... ואיפה רמת השרון בנושא? לצערי הרב נראה שלפחות צעד אחד לאחור.

הנושא השלישי הוא פעילות הספורט העממית – אני לא מאמין שבאמת צריך להסביר עד כמה חשוב לעודד אורח חיים בריא. אבל איך עושים זאת עם תקציב שנתי של 35,000 ש"ח, שהם פחות מ- 3,000 ש"ח בחודש, לטובת אחזקת מתקני ספורט? לקיצוץ בתקציב אגודת הספורט, שאחראית גם על עידוד הספורט העממי, כבר התייחסתי קודם...

והנושא הרביעי הוא המינהל התקין או יותר נכון היעדר כלים לשמירה על מנהל תקין. איך אפשר להבטיח שיהיה מי שישמור על השמנת, כשהתקציב שמעמידים לרשות מבקר העירייה עומד על 50,000 ש"ח בשנה, כשרק לפני שנתיים הוא קיבל 270,000 ש"ח?

במישור הטכני התנגדתי לתקציב, פשוט כי מדובר בתקציב שמתחיל את השנה עם גירעון מובנה. אמנם בספר התקציב סך ההכנסות שווה לסך ההוצאות. אבל ישיבת המועצה נפתחה בסקירה של גזבר העירייה שהסביר על הקיצוץ הצפוי בתקציב המדינה ובהקצבות שיועברו לרשויות המקומיות, וכן ציין שאת שנת 2012 סיימה העירייה בגירעון של מיליונים, שהצריך לקיחת הלוואה של 7 מיליון ש"ח כדי לכסות על הפער. מסתבר, שמשרד הפנים, מעודד רשויות להשתמש בתקציבי הפיתוח שלהם כדי לממן את התפעול השוטף שלהם, הכל רק שהן לא יבואו לבקש כסף ממשרדי הממשלה בירושלים, ומי שעושה זאת אף מקבל פרס על מינהל תקין... בנוסף, דאג רוכברגר להסביר לנו בישיבה שאמנם קוצצו 2 מיליון ש"ח מאגודת הספורט ועוד 2 מיליון ש"ח מרשת המתנ"סים, אבל תכלס השירות לתושבים לא ישתנה ומה שהיה הוא שיהיה – או במילים אחרות אחד משניים – או שעד כה הם החביאו כל שנה רווח של שני מיליון ש"ח או שהם צפויים לסיים את השנה בגירעון של 2 מיליון ש"ח. מאחר ועירייה היא לא ממשלה שיכולה להדפיס כסף... עירייה אחראית לא מאשרת תקציב גירעוני. ואם כבר נכנסים לגרעון, אז בטח שבשביל הדברים שכתבתי למעלה ולא בשביל עוד שחקן הגנה וחלוץ מרכזי מאיזה מדינה דרום אמריקאית או אפריקאית...

בהצבעה על תקציב הפיתוח נמנעתי. הפרויקטים שנמצאים בתקציב הפיתוח ברובם הם בסדר גמור ואשמח לראות אותם יוצאים אל הפועל. אבל היו חסרים שם כמה דברים, חלקם מהותיים מבחינתי. הדבר הראשון והעיקרי הוא המשך ההתעלמות מהצורך בתוכנית אב לרמת השרון. 6 פרויקטים של פינוי בינוי, תמ"א 38, פרויקט גינדי ברובע אלון, שכונת השתיל ועוד ועוד. כל אלה צפויים לשנות את רמת השרון באופן ניכר ומצריכים מחשבה מקיפה על הסדרי תחבורה, עוד כיתות לימוד וגני ילדים, ושטחי מסחר. מה עוד חסר בתקציב הפיתוח? חייבים, פשוט חייבים לשפץ ולחדש את רחוב סוקולוב, שהוא חלון הראווה של רמת השרון, בית העלמין לא יכול להישאר במצבו הנוכחי, חלק ממתקני הספורט בעיר פשוט לא ברמה, ושבילי אופניים, הבייבי שלי, כנראה שימשיכו לחכות...

לדבר אחד בתקציב הפיתוח כן התנגדתי באופן מוחלט. מאחר ורוכברגר לא סומך על זה שהעירייה תעמוד בצפי ההכנסות מאגרות והיטלי פיתוח, הוחלט כי העירייה תמכור שני נכסים שבבעלותה בנווה גן ששווים 70 מיליון ש"ח. ישנן כל כך מעט קרקעות באזור שלנו שנמצאות בבעלות ציבורית, קרקעות שאפשר למשל לפתח בהן מעונות לסטודנטים או דיור לצעירים, שאיני מבין מדוע צריך למכור קרקע בשביל עוד כמה עשרות מיליוני שקלים, בעיר שצפויה בעשור הקרוב להרוויח מיליארד ש"ח לצורכי הפיתוח שלה. לצערי זה יהיה כמו במקרה של גינדי, בו הקרקע הציבורית היחידה שנמכרה ברמת השרון במשך שנים ארוכות תשמש לבניית הפרויקט הראוותני ביותר בעיר, במקום סוף סוף קצת פתרונות דיור לזוגות צעירים.

ובחזרה לשאלה איתה פתחתי – במשך עשר השנים האחרונות, במרדף אחר היטלי הפיתוח, דחף רוכברגר לבנייה של כמה שאפשר יותר יחידות דיור ברמת השרון. אפשר בהחלט להבין אותו בכך. ברמת השרון יש מחסור אדיר בדירות. אבל במקביל, הוא נכשל באופן מוחלט לפתח מתחמי מסחר ותעשייה חדשים לעיר. כל מי שקצת מתמצא בפיתוח עירוני יודע שערים לא מסוגלות לאזן את עצמן אך ורק מארנונה למגורים. יפה ניסחו זאת בתוכנית העבודה של עיריית נתניה: "עתידה של העיר מבוסס על הגדלת משאביה הכלכליים באמצעות הרחבת אזורי התעסוקה, המסחר והתיירות".

לדוגמא, הרצליה, בה חיוב הארנונה פר מטר נמוך מאשר ברמת השרון ואחוז התושבים שמשלמים ארנונה בה נמוך בכ- 10% מזה שברמת השרון, עוקפת אותה בחיוב הארנונה הממוצע פר תושב בכ- 10%. במילים אחרות – פחות אנשים בממוצע משלמים פחות ארנונה לעיריית הרצליה, אבל זו מסיימת את השנה עם קופה מלאה הרבה יותר בזכות קיומם של אזורי תעשייה בשטחה המוניציפלי. מאחר והפוסט הזה, כבר הרבה יותר מדי ארוך, ארחיב בעניין זה בהזדמנות אחרת.

שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת.

google+

אין תגובות:

פרסום תגובה