הרמז בתקציב 2013 לאיום על איתנותה הפיננסית של רמת השרון

אחרי יותר מארבע שנים כחבר מועצה, אני יכול לומר בביטחון, שאני מכיר לעומק את ספר התקציב של רמת השרון. לכן כשאני מקבל מתי שהוא בדצמבר את ספר התקציב לשנה הבאה, איני מחפש את ההתאמות האוטומטיות שמתרחשות בו על רקע שינויים במספרי התלמידים בחטיבות הלימוד השונות או עקב שינויים בהוצאות השכר כתוצאה מהסכמי שכר במשק, אלא מתרכז בסעיפים שהינם באחריותו האישית של ראש העיר ומעידים על סדר העדיפויות שלו.

השנה, כשחפרתי בספר התקציב ומיפיתי את הסעיפים השונים, הטרידה אותי תובנה אחת מרכזית – איך זה שבעיר שנתפסת ככל כך חזקה כמו רמת השרון, עיר עם הדירוג הסוציו-אקונומי הכי גבוה בארץ (דירוג 9) ועם תקציב שוטף של מעל ל- 350 מיליון ש"ח ותקציב פיתוח של כ- 150 מיליון ש"ח, לא יכול ראש העיר, שיש לו אהבה גדולה לתחום מסוים, במקרה שלנו, קבוצת הכדורגל העירונית, "לפנק" את אותה קבוצה בעוד כמה מיליוני שקלים בלי שהדבר יגרום לו לחתוך בבשר החי התקציבי? התשובה מדאיגה ומטרידה מאוד, אבל נשאיר אותה לסוף הפוסט (שתהיו קצת במתח...)

למרות הבטחותיו, רוכברגר השאיר את תקציב התמיכה העירונית בקבוצות הספורט הייצוגיות ללא שינוי על 8.8 מיליון ש"ח, בעוד שאגודת הספורט קיבלה 2 מיליון ש"ח פחות ממה שהיא צריכה ורשת המתנ"סים חטפה קיצוץ של 2 מיליון ש"ח בתקציבה, שלא לדבר על כמעט 4 מיליון ש"ח שהתאיידו מתקציב התרבות לשנה הקרובה.

רוכברגר יודע שההחלטה להמשיך לתקצב כך את קבוצת הכדורגל תלבה שוב את הרחש בחש שכבר קיים ברחוב הרמת שרוני בעניין, אבל לא מתרגש מכך יותר מדי. אין ספק שרוכברגר הוא פוליטיקאי מיומן ומוכשר. הוא יודע איפה עובר קו פרשת המים שגורם לציבור להתהפך על מנהיגו. הוא יודע שבזירה המוניציפלית רוב התושבים ישאירו על כיסאו ראש עיר שדואג שהרחוב שלהם יהיה מספיק נקי ומטופח. כדאי גם שבמהלך הקדנציה יתווסף משהו לקו הרקיע המקומי, למשל איזה פארק או דרך חדשה שתקצר בכמה דקות את הדרך למרכז בילוי פופולרי או למתחם תעסוקה קרוב. זה לא שהחינוך, למשל, לא חשוב לתושבים – רק שבעניין הזה הם מפנים את האצבע המאשימה למשרדי הממשלה בירושלים, וממעיטים ביכולת של המערכת העירונית לעשות באמת שינוי.

אני מאמין, שראש עיר יכול לשנות כל תחום שיחפוץ, ולכן הצבעתי נגד התקציב השוטף משני טעמים, הראשון ענייני יותר והשני טכני במהותו, אם כי שניהם מהותיים בעיניי.

במישור הענייני – מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא החינוך היסודי, שלטעמי ממשיך לא להיות מנוהל ומתוקצב כראוי. חינוך זה כמו לבנות מגדל שאתה לא יודע מה יהיה הגובה הסופי שלו. יש כאלה שיסתפקו ב- 12 שנות לימוד ויהיו כאלה שלא יעצרו עד לסיום הפרופסורה, אבל כולםחייבים לקבל מיומנויות למידה אשר יאפשרו להם למצות את מלוא הפוטנציאל הטמון בהם וזה לא קורה היום מספיק. המערכת מתקשה להיות מעניינת ומאתגרת לילדים ותוך כדי להתמודד עם ריבוי הפרעות הקשב והלמידה בקרב יותר ויותר תלמידים.

במדרג השני של חשיבות, יש מספר נושאים שלא זוכים למקום הראוי להם –

השירות לתושב בחלק מאגפי העירייה אינו מספיק טוב וזה לא נובע מעובדים לא מוכשרים או מיומנים, אלא ממחסור בכוח אדם שמקשה על אותן מחלקות לעמוד בעומס שקיים עליהם ומקיצוץ בתקציבי הפעולות שלהם. רק לשם הדוגמא – לרשות האגודה לתרבות הדיור יעמדו השנה 124 אלף ש"ח, לעומת 310 אלפי ש"ח בשנה שעברה, וזה דווקא בתקופה בה נושא התמ"א 38 רלוונטי מתמיד וועדי בתים זקוקים לכל עזרה מקצועית שהם רק יכולים וצריכים לקבל.

נושא שני הוא איכות הסביבה - באמצעות תקציב שנתי של 300 אלף ש"ח, קשה עד בלתי אפשרי לעשות פעולות ממשיות לקידום המודעות לנושא. לאחרונה ראיתי את הרצליה מתמלאת בפחים כתומים המיועדים למיחזור של אריזות, ואשר מצטרפים לפחים החומים והכחולים ולאלה של הבטריות ואלה של הדיסקים... ואיפה רמת השרון בנושא? לצערי הרב נראה שלפחות צעד אחד לאחור.

הנושא השלישי הוא פעילות הספורט העממית – אני לא מאמין שבאמת צריך להסביר עד כמה חשוב לעודד אורח חיים בריא. אבל איך עושים זאת עם תקציב שנתי של 35,000 ש"ח, שהם פחות מ- 3,000 ש"ח בחודש, לטובת אחזקת מתקני ספורט? לקיצוץ בתקציב אגודת הספורט, שאחראית גם על עידוד הספורט העממי, כבר התייחסתי קודם...

והנושא הרביעי הוא המינהל התקין או יותר נכון היעדר כלים לשמירה על מנהל תקין. איך אפשר להבטיח שיהיה מי שישמור על השמנת, כשהתקציב שמעמידים לרשות מבקר העירייה עומד על 50,000 ש"ח בשנה, כשרק לפני שנתיים הוא קיבל 270,000 ש"ח?

במישור הטכני התנגדתי לתקציב, פשוט כי מדובר בתקציב שמתחיל את השנה עם גירעון מובנה. אמנם בספר התקציב סך ההכנסות שווה לסך ההוצאות. אבל ישיבת המועצה נפתחה בסקירה של גזבר העירייה שהסביר על הקיצוץ הצפוי בתקציב המדינה ובהקצבות שיועברו לרשויות המקומיות, וכן ציין שאת שנת 2012 סיימה העירייה בגירעון של מיליונים, שהצריך לקיחת הלוואה של 7 מיליון ש"ח כדי לכסות על הפער. מסתבר, שמשרד הפנים, מעודד רשויות להשתמש בתקציבי הפיתוח שלהם כדי לממן את התפעול השוטף שלהם, הכל רק שהן לא יבואו לבקש כסף ממשרדי הממשלה בירושלים, ומי שעושה זאת אף מקבל פרס על מינהל תקין... בנוסף, דאג רוכברגר להסביר לנו בישיבה שאמנם קוצצו 2 מיליון ש"ח מאגודת הספורט ועוד 2 מיליון ש"ח מרשת המתנ"סים, אבל תכלס השירות לתושבים לא ישתנה ומה שהיה הוא שיהיה – או במילים אחרות אחד משניים – או שעד כה הם החביאו כל שנה רווח של שני מיליון ש"ח או שהם צפויים לסיים את השנה בגירעון של 2 מיליון ש"ח. מאחר ועירייה היא לא ממשלה שיכולה להדפיס כסף... עירייה אחראית לא מאשרת תקציב גירעוני. ואם כבר נכנסים לגרעון, אז בטח שבשביל הדברים שכתבתי למעלה ולא בשביל עוד שחקן הגנה וחלוץ מרכזי מאיזה מדינה דרום אמריקאית או אפריקאית...

בהצבעה על תקציב הפיתוח נמנעתי. הפרויקטים שנמצאים בתקציב הפיתוח ברובם הם בסדר גמור ואשמח לראות אותם יוצאים אל הפועל. אבל היו חסרים שם כמה דברים, חלקם מהותיים מבחינתי. הדבר הראשון והעיקרי הוא המשך ההתעלמות מהצורך בתוכנית אב לרמת השרון. 6 פרויקטים של פינוי בינוי, תמ"א 38, פרויקט גינדי ברובע אלון, שכונת השתיל ועוד ועוד. כל אלה צפויים לשנות את רמת השרון באופן ניכר ומצריכים מחשבה מקיפה על הסדרי תחבורה, עוד כיתות לימוד וגני ילדים, ושטחי מסחר. מה עוד חסר בתקציב הפיתוח? חייבים, פשוט חייבים לשפץ ולחדש את רחוב סוקולוב, שהוא חלון הראווה של רמת השרון, בית העלמין לא יכול להישאר במצבו הנוכחי, חלק ממתקני הספורט בעיר פשוט לא ברמה, ושבילי אופניים, הבייבי שלי, כנראה שימשיכו לחכות...

לדבר אחד בתקציב הפיתוח כן התנגדתי באופן מוחלט. מאחר ורוכברגר לא סומך על זה שהעירייה תעמוד בצפי ההכנסות מאגרות והיטלי פיתוח, הוחלט כי העירייה תמכור שני נכסים שבבעלותה בנווה גן ששווים 70 מיליון ש"ח. ישנן כל כך מעט קרקעות באזור שלנו שנמצאות בבעלות ציבורית, קרקעות שאפשר למשל לפתח בהן מעונות לסטודנטים או דיור לצעירים, שאיני מבין מדוע צריך למכור קרקע בשביל עוד כמה עשרות מיליוני שקלים, בעיר שצפויה בעשור הקרוב להרוויח מיליארד ש"ח לצורכי הפיתוח שלה. לצערי זה יהיה כמו במקרה של גינדי, בו הקרקע הציבורית היחידה שנמכרה ברמת השרון במשך שנים ארוכות תשמש לבניית הפרויקט הראוותני ביותר בעיר, במקום סוף סוף קצת פתרונות דיור לזוגות צעירים.

ובחזרה לשאלה איתה פתחתי – במשך עשר השנים האחרונות, במרדף אחר היטלי הפיתוח, דחף רוכברגר לבנייה של כמה שאפשר יותר יחידות דיור ברמת השרון. אפשר בהחלט להבין אותו בכך. ברמת השרון יש מחסור אדיר בדירות. אבל במקביל, הוא נכשל באופן מוחלט לפתח מתחמי מסחר ותעשייה חדשים לעיר. כל מי שקצת מתמצא בפיתוח עירוני יודע שערים לא מסוגלות לאזן את עצמן אך ורק מארנונה למגורים. יפה ניסחו זאת בתוכנית העבודה של עיריית נתניה: "עתידה של העיר מבוסס על הגדלת משאביה הכלכליים באמצעות הרחבת אזורי התעסוקה, המסחר והתיירות".

לדוגמא, הרצליה, בה חיוב הארנונה פר מטר נמוך מאשר ברמת השרון ואחוז התושבים שמשלמים ארנונה בה נמוך בכ- 10% מזה שברמת השרון, עוקפת אותה בחיוב הארנונה הממוצע פר תושב בכ- 10%. במילים אחרות – פחות אנשים בממוצע משלמים פחות ארנונה לעיריית הרצליה, אבל זו מסיימת את השנה עם קופה מלאה הרבה יותר בזכות קיומם של אזורי תעשייה בשטחה המוניציפלי. מאחר והפוסט הזה, כבר הרבה יותר מדי ארוך, ארחיב בעניין זה בהזדמנות אחרת.

שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת.

google+

יש דין ואין הקצאה - בית הכנסת ברובע הדר עדיין לא יורחב

לינק לפסק הדין של בית המשפט המחוזי

אל הזירה המוניציפלית נשאבתי לפני כעשר שנים (איך שהזמן עף מהר כשנהנים...), כשיום אחד נתלה בשדה הבור שליד בית הוריי, במקום בו גדלתי, שלט גדול בו הוזמן הציבור לטקס הנחת אבן פינה להקמת בית כנסת ומרכז רוחני ספרדי מרכזי ברמת השרון. האמת שלא ידעתי אז עד כמה אשאב לתוך כל מה שקורה פה בעיר...

המהלך של העירייה לא נתן לי מנוח. רשות מקומית מקבלת החלטה דרמטית לאופי של שכונה בלי שום התייעצות עם התושבים או התייחסות למשמעות של המהלך עליהם. התוכנית, שעברה מספר גלגולים, קבעה שבמקום בית הכנסת הקיים במקום וגן הילדים שצמוד אליו, אשר יהרסו עד היסוד, יבנה בית כנסת גדול פי 5 ויותר מאשר זה שקיים במקום היום, בלי שום בחינה האם יש צורך בכזה בית כנסת גדול ובמשמעויות שלו על השכונה, למשל בפרמטרים של תנועה וחנייה, או שאולי בעצם מה שהשכונה צריכה זה את המשך הפעלתו במקום של גן הילדים? יש מעין צדק פואטי בכך שההחלטה ניתנת בימים אלה, של מחסור בגני עירייה כדי לממש את חוק חינוך חינם מגיל 3...

ההתארגנות של תושבי השכונה הייתה מהירה וגורפת. עשרות רבות של תושבים, הצטרפו למאבק, תרמו כסף וזמן, ויחד לא ויתרנו על זכותנו להשפיע על מה שקורה סביבנו, ולא פחות חשוב מכך - דרשנו שעיריית רמת השרון תקיים את החוקים וההוראות הנוגעות להקצאות של שטחים ציבוריים בעיר.  

ברכות מגיעות כאן לשתי נשים שלכל אורך הדרך הובילו את המאבק - עורכת הדין יוהנה מיכאלי וגב' אורנה דניאלי. אני, לקחתי צעד אחורה קצת לפני שנבחרתי לעירייה, כדי למנוע טענות שאני משתמש במאבק הזה לצרכיי הפוליטיים. 

לא מעט מהאנשים היו סקפטיים למדי לגבי היכולת שלנו להשפיע ולשנות. אבל אני לא זוכר הליך בדרך שלא ניצחנו בו. בהתחלה ביטלה ועדת הערר המחוזית החלטה של ועדת ההתנגדויות המקומית לדחות את התנגדויות התושבים לאיחוד וחלוקה בשטח, וכעת בא בית המשפט המחוזי ומבטל את ההקצאה שביצעה העירייה לטובת העמותה שמפעילה את בית הכנסת.

מדובר כאן בהחלטה חשובה ביותר למי שמכונה פעמים רבות "התושב הקטן". החלטה שמוכיחה שתושבים נחושים ועקביים יכולים לקבל סעד של צדק כאשר הרשויות מתעלמות מהוראות החוק. היא גם מראה שחבר מועצה אחד או שניים וקבוצת תושבים נחושה יכולים להשפיע ולשנות. אני בטוח שעם נציגות מכובדת יותר במוסדות העירייה יכולנו להשפיע הרבה יותר בתחומים רבים יותר.

אני גם מקווה שהחלטה זו תיתן המון תמיכה ועידוד במאבק החדש שמתנהל ברובע הדר למניעת בנייתו של המגדל בן 10 הקומות ברח' דבורה הנביאה במקום מתקן הבזק.

שנה טובה וחג שמח

לינק לכתבה על פסק הדין מקול ברמה

לינק לעמוד שלי ב- + Google

תם פרק המושבה של רמת השרון?

כשנולדתי לפני 40 שנה וקצת (ממש קצת... שבועיים פלוס מינוס...) רמת השרון הייתה עדיין ישוב חקלאי בחלקו. בתמונה המסורתית של הרך הנולד המובא בפעם הראשונה לביתו החדש, אצלי מדובר על רח' רבנו תם 8, במרכז רובע הדר, עוד רואים את השדה החרוש שמגיע עד לשדרות ביאליק. אני גם זוכר כילד את לולי התרנגולות ברחוב גולומב. עם השנים, החליפו את השדות והלולים בתים משותפים. לא מגדלים וממש לא גורדי שחקים. רמת השרון, שנקראה אז מושבה, בחרה במסלול ביניים של בתים בני שלוש קומות. מישהו סיפר לי שהסיבה לכך הייתה שלפי החוק אז, בית עם ארבע קומות ומעלה, נדרש להתקין מעלית, שהייתה יקרה אז, ורוב הקבלנים העדיפו לכן לוותר על בנייה גבוהה יותר. התוצאה היא ישוב עירוני צנוע ולא צפוף, כזה שבשבת בבוקר ניתן ליהנות משקט של כפר, כזה שבמרבית המקומות יש מספיק חנייה לכולם, כזה שגם ממרפסת הקומה השנייה ניתן לראות לא מעט טבע באופק. אישית, מאוד נעים לי לגור גם היום בסביבה שכזו. 

בסוג כזה של בנייה יש, עם זאת, בעיה אחת - כשהביקוש עולה, לאור חזרתם של בני דורי כראשי משפחה לרמת השרון, עולה הביקוש על ההיצע ולאור המחסור בדירות המחירים מרקיעים. לכן הסכמתי עם רוכברגר, שבמעטפת של העיר יש לקדם תוכניות של בנייה גבוהה יותר, תוך שמירת האופי המיוחד של הלב של רמת השרון ברובעים הדר ואלון. זו הייתה סיסמת הבחירות שהביאה לרוכברגר את הניצחון בבחירות בפעם הראשונה. 

בשבוע שעבר התקבלה החלטה בוועדה המקומית, זו שאחראית להתוויית האסטרטגיה התיכנונית של רמת השרון, שמאיימת לשנות ולהפוך את רמת השרון כולה לכרך צפוף של מגדלים. הוועדה אישרה הריסה של בניין קיים בן שלוש קומות ברחוב השפלה 6 ובנייה במקומו של בניין בן 10 קומות, כך שבמקום 9 הדירות הקיימות בבניין היום, יבנו 29 דירות. הבניין המדובר הוא בניין שנבנה באמצע שנות השמונים, כך שאינו עומד אפילו בדרישות תמ"א 38, בהיותו בנוי בהתאם לתקנים החדשים לעמידות ברעידות אדמה. במילים אחרות - ללא שום צורך תכנוני או הנדסי, אלא רק רצון יזמי להרוויח, מאשרת העירייה שינוי במרקם העירוני. ההחלטה עדיין זקוקה לאישור הוועדה המחוזית. 

לא מדובר כאן במקרה חד פעמי, אלא בעוד אישור ברצף של פעולות אשר ישנו מהקצה אל הקצה את אופייה של רמת השרון - הוא מצטרף לאישור שניתן להקמת מגדל בן 11 קומות ברח' דבורה הנביאה, ממש באמצע רובע הדר, מצטרף לתוכנית המתגבשת להתחדשות עירונית של רחוב סוקולוב על-ידי הריסת הבתים הקיימים ברחוב ובנייה תחתם של מגדלים בני 12 קומות, הוא מצטרף לתוכניות למגדלים שהוצגו לנו במסגרת פרויקט לחידוש המתחם ברחוב בן חיים, צמוד לגן שרה. אישור זה בעיקר יוצר תקדים - אם לבניין הזה מותר להפוך למגדל, מדוע שהשכן שלך בבניין מולך, לא יעשה אותו דבר? מספיק יזם נמרץ עם יכולות שכנוע, ומחר הבניין מולך, זה עם השלוש קומות והחדרים על הגג, ייהפך גם הוא למגדל עם מספר דו ספרתי של קומות. והרי אישור דומה כבר ניתן, אז מדוע לא הוא???

ונניח שכבר מחליטים לאשר פרויקט שכזה, נניח העירייה מחליטה לבוא לקראת הדיירים בבניין שרוצים להתחדש בדירה חדשה ולטובת היזם הנמרץ שרוצה להרוויח - לפחות שידאגו שבתמורה ייבנו בבניין גם דירות קטנות, כאלה שמתאימות לזוגות צעירים. כלום!!! אפילו לא דירה קטנה אחת!!! כמו במגדל של גינדי בחניון של תיכון אלון או בשאר המגדלים שניבנו ברובע אלון, אף לא דירה קטנה אחת, אף לא פתרון דיור אחד לזוגות צעירים.

ומה בדבר תוכנית אב לאור כל התוכניות שבצנרת? הרי תוספת של עוד מאות יחידות דיור במרכז העיר משמעותן העמסה של עוד אלפי מכוניות על התשתית התחבורתית הקיימת, תוספת של עוד מאות רבות של ילדים בבתי הספר ובגני הילדים וצמצום השטחים הירוקים פר תושב. בצד אחד, ישיבה אחר ישיבה מאשרים עוד ועוד יחידות דיור במרכז רמת השרון, אבל בכל הקדנציה הזו (ולמיטב ידיעתי גם לא בקודמת), לא נערכה ישיבה אחת שבוחנת לעומק לאן פניה של העיר. לא נערכה ישיבה אחת שדנה בקידום של תוכנית אב מסודרת לרמת השרון.

רמת השרון בעוד עשרים ושלושים שנה תהיה עיר אחרת לגמרי. השכונות החדשות מסביב (פי גלילות, נווה גן ותע"ש) והשלמת תוכניות הפינוי בינוי, יוסיפו לה מעל למאה אלף תושבים, זאת בנוסף לאזורי מסחר ותעשייה של מאות אלפי מטרים רבועים. כל אלה, יאפשרו לילידי רמת השרון לחזור לגור ולעבוד בה. שמירה על המרקם העירוני במרכז העיר, ברובעים הדר ואלון, תעניק לעיר חותמת ייחודית ותשמור על אופי המיוחד של המושבה שאני וחבריי גדלנו בה, ובכך יזכירו לנו שחזרנו הביתה, לרמת השרון.

והכסף לכדורגל ממשיך לזרום...

אפילו בסטנדרטים של איציק, ישיבת המועצה שהתקיימה ביום ראשון האחרון בלטה בהתנהגות כוחנית, בזלזול בנבחרי הציבור ובכללי המינהל התקין ובסדר עדיפויות מעוות. אחרי שהישיבה האחרונה, פוצצה על-ידי שירה אבין, סגנית ומ"מ ראש העיר, חזר איציק מחופשתו הפרטית נחוש להראות לכולם שה"בוס הגדול" חזר וש"הסדר" שב על כנו.

זה התחיל בזה שההצעה לסדר לגבי הדחת אילן גרוסמן, מנהל בית הספר קריית יערים, שהישיבה הקודמת פוצצה באמצע הדיון בה, לא נכנסה לסדר היום. נכון, שבינתיים כבר יצא מכרז למנהל חדש לבית הספר, אבל דווקא עכשיו היה מקום לשמוע את דעתו של איציק בעניין. העובדות נשארו ללא שינוי, המנהל זכה לגיבוי חד משמעי ממשרד החינוך, אחרי שמשרד החינוך בדק את כל התלונות בעניין, וההורים עדיין מקווים שאיך שהוא ימצא פתרון שישאיר את גרוסמן בתפקידו, כפי שהעירייה דאגה שיקרה (גם אם לא כבר השנה) בעניינה של דליה שוהם, מנהלת חטיבת הביניים "עלומים". ציפיתי מאיציק להפגין מנהיגות ולהגיד בקולו, ש"ערכים של משמעת, סדר וכבוד למורים ולבית הספר, הינם ערכים שחשוב שיונחלו לתלמידים בעיר, כבר משנות לימודיהם הראשונות במערכת החינוך". איציק, לתפיסתי, באקט של פחדנות, בחר פשוט למחוק את ההצעה מסדר היום וכך לא להידרש לעניין. אמנם אין לו סמכות כזו בחוק, אבל כשציינתי זאת בתחילת הישיבה,  הוא "ניפנף" את העניין בתנועת יד מזלזלת ובאמירה (פחות או יותר) של "אז תתבע אותי". 


גם שאילתא שהגשתי לפני שלושה חודשים בעניין הימשכות השיפוץ בבית יד לבנים, לא זכתה להיכנס לסדר היום. אחרי כמעט שתי קדנציות בתפקיד, אני מחזיק מאיציק כמי שמכיר לעומק את מה שמותר לו ומה לא מותר לו בניהול ישיבות מועצה, ולכן אין לי דרך אחרת מאשר להגיד שאיציק ביודעין אמר לא אמת, כשאמר שמותר לו לדחות מתן תשובה לשאילתא בשתי ישיבות מועצה. כשאמרתי לו שאין לו סמכות כזו, שוב באה התשובה "אז תתבע"...

ואחרי אלה... גם התקיימה ישיבה עמוסה למדי. רוב הנושאים שהיו אמורים להיכלל בסדר היום של הישיבה הקודמת נכנסו לזו של השבוע. אתחיל מה"קל" ל"כבד"... איציק המשיך גם החודש במסע הנקמה הפרטי שלו בסיעת מרץ על שזו "העיזה" לערוק לשורות האופוזיציה. נראה שאיציק נהנה למרוט את נוצותיהם של חברי מרץ אחת אחת... סמכות אחר סמכות... תפקיד אחר תפקיד... בכל ישיבה קצת... למשוך את הזובור... הפעם הוא שלל מיונה ברגור את תפקיד יו"ר ועדת הגימלאים. מותר לו. זו זכותו המלאה כראש המועצה לקבוע את הרכב ראשי הוועדות, בהתאם לחוק, אבל זה הסגנון והדרך שבה הוא עושה זאת, שהופכים את זה לנמוך ובוטה.


חידשנו מינויים של דירקטורים בתאגיד המים... אישרנו קליטת סייעות בגני הילדים החדשים שצפויים לקום עקב החלת חוק חינוך חינם מגיל 3... אישרנו יציאה למכרז למנכ"ל חדש לחברה הכלכלית.... וגם עודכנו בתנאי סיום העסקתו של מבקר העירייה, ערן זמיר...


בין לבין, הוחלט על איחוד מחלקת ה- GIS עם מחלקת הנכסים, בכפיפות למנכ"ל העירייה. מנוסח ההחלטה שהונחה בפנינו לא ברור מי יישא בתחומי האחריות שנמצאו עד היום אצל הממונה הקודמת על הנכסים, הגב' איילת שושני-ג'ינו, אצל עינב בן יעקב, מנהל ה- GIS או אצל מנכ"לית העירייה, פרח מלך. העניין הוא שאם מסתכלים בהנחיות משרד הפנים לעניין הדרישות מהתפקיד, אף אחד מהם אינו עומד בדרישות התפקיד בהתאם לנוהלי משרד הפנים (תואר ראשון במשפטים או כלכלה או תעודת שמאי מוסמך, וכן נדרש ניסיון מוכח ומוצלח כמשפטן בתחום המקרקעין או כשמאי במשך 3 שנים). זה משהו שהיה צריך להיות מסודר לפני הישיבה. בסופו של דבר הוחלט שנושא הכפיפות של עינב ייבחן בשנית בהתאם להנחיות משרד הפנים, ואנחנו נעודכן בכפוף למי הוא יעבוד בישיבה הבאה. זה הרבה מעבר לסמנטיקה, כי באחריות הממונה לפקח על תהליך מכירת ורכישת נכסים עבור העירייה ולפקח על הנכסים שבבעלות העירייה, ולכן חשוב שזה ידע מה הוא עושה.


ואחרון חביב, הנושא הכי חשוב מבחינתי בישיבה - התבקשנו לאשר מתן ערבויות לשתי הלוואות. הראשונה בסך של 2 מיליון ש"ח לאגודת הספורט והשנייה בסך של 1.5 מיליון ש"ח לקבוצת הכדורגל ("הפועל ניר רמת השרון"). ההלוואה הראשונה באה לכסות על כספים שהעירייה התחייבה להעמיד לטובת אגודת הספורט בתחילת שנת התקציב לעונת תשע"ב, אך לא עמדה בהתחייבותה. חלק מהחור התקציבי נוצר אחרי שהעירייה הטילה על אגודת הספורט לתפעל מתקנים שתופעלו קודם על-ידי העירייה, לדוגמא הסקייטפארק. בישיבת ההנהלה של אגודת הספורט התחייבו בפנינו שהחזר ההלוואה יבוא מתקציב העירייה, ובתנאים אלה אישרנו באגודת הספורט את לקיחת ההלוואה. הצהרה זו התהפכה בישיבת המועצה, כאשר איציק הודיע שאגודת הספורט תישא מתקציבה בהחזר ההלוואה. המשמעות היא שהתקציב העתידי של אגודת הספורט יקטן, מה שאומר פחות כסף לטובת הפעילויות הספורטיביות של הילדים של כולנו בשנים הקרובות. זו החלטה של מדיניות, של סדר עדיפויות. ההחלטה היא כאן היא בהחלט לא ההחלטה שאני הייתי מקבל. לכן גם הצבעתי נגדה.


ומנגד - ההלוואה של קבוצת הכדורגל באה לכסות על התחייבויות עבר של הקבוצה. לא שמעתי שם על סכום משמעותי שנפל על הקבוצה מאז אושר התקציב בתחילת השנה. קבוצת הכדורגל, שקיבלה השנה סכום חסר תקדים של 5.3 מיליון ש"ח, הייתה צריכה להסתדר עם מה שיש לה. הערבות שניתנה לקבוצה עכשיו מעבירה מסר שמה שלא יהיה, העירייה תכסה על הקבוצה. הלוואי אמירה כזו לטובתה של אגודת הספורט... עצוב ומכעיס שהעירייה מזרימה בלי סוף כסף לטובת קבוצת הבוגרים ופוגעת בתקציבי הספורט של הילדים והנוער.


שבוע חדש מתחיל והיום בסדר היום של הוועדה המקומית הקמה של מספר מגדלים ברובע הדר ואלון... עוד מגמה שלילית שתופסת תאוצה בחודשים האחרונים... אעדכן בהמשך מה היה...


שבוע טוב

סבא, סבתא וסבתא יקרים - בקרוב בית הנצח שלכם יהיה ראוי לכם

כבר תקופה ארוכה שאני בא לבקר אתכם ודי מתבייש.

מתבייש ממצב בית העלמין שבו נטמנתם.

מתבייש, שאין בו שבילים מסודרים.

מתבייש שאין בסביבתכם ספסלים לשבת כשחבריכם בני גילכם באים לבקריכם.

מתבייש כי הרי חשוב לא רק ללמוד מהעבר, אלא גם לכבד אותו. 

מתבייש שבעיר איכותית ויוקרתית עם תקציבי פיתוח של מאות מיליוני ש"ח ככה נראה כיום בית העלמין בצומת מורשה (וזה עוד בקיץ בלי כל הבוץ של החורף):

אז בימים אלה הצלחתי לעשות משהו בעניין. אתם מבינים - העירייה חשבה שאפשר לקצץ בתקציב שיועד לשיפוץ בית העלמין במורשה, בית הקבע שלכם כיום. ביקשו להעביר את מיליון הש"ח שיועדו לעניין לטובת עניינים אחרים ולא להשאיר אף שקל לטובת השיפוץ הכל כך ראוי של בית העלמין. אני שמח שהצלחתי בישיבת וועדת הכספים לבטל את הקיצוץ וכי בקרוב יחלו בטיפוח ושדרוג בית העלמין.

האמת שזו רק ההתחלה, כי נדרשים עוד 3 מיליון ש"ח כדי להביא את בית העלמין למצב ראוי באמת. בכסף זה יהיה ניתן להרחיב ולהסדיר את כביש הגישה שמוביל מכביש 5 לתוך בית העלמין, לסדר את החניון ולפתח ולשפץ את כל בית העלמין. את זה אנסה להבטיח בתקציב של השנה הבאה.

אוהב אותכם, זוכר אותכם.

אבי

הצעה לסדר הקוראת לעירייה לתת גיבוי למנהל בית הספר קריית יערים, מר אילן גרוסמן

לאור התמיכה העצומה מההורים והמורים לה זוכה אילן גרוסמן, המנהל המתפטר של בית הספר קריית יערים, והגיבוי המוחלט שקיבל גרוסמן ממשרד החינוך ("מנהל בית הספר פעל במסירות למען תלמידיו ועשה רבות לנוכח האתגרים שעמדו מולו."), הגשתי יחד עם עידן למדן הצעה לסדר לישיבת המועצה מחר (10.6.2012) בשבע וחצי, לפיה העירייה קוראת לגרוסמן למשוך את מכתב התפטרותו ונותנת לו גיבוי מוחלט להמשיך לנהל את בית הספר, בנוסח הבא:

לכבוד

מר יצחק רוכברגר

ראש עיריית רמת-השרון

במייל.

הנדון: הצעת לסדר השארת מנהל בי"ס קרית יערים בתפקידו

ביום 30.5.2012 התפטר מר אילן גרוסמן מתפקידו כמנהל בית הספר קריית יערים, זאת לאחר שנה בלבד בה כיהן כמנהל בית הספר. כידוע מר גרוסמן הינו המנהל השלישי של בית הספר קריית יערים בארבע השנים האחרונות.

להלן שני קטעים ממכתב ההתפטרות של מר גרוסמן (ההדגשות לא במקור):

"לצערי, העשייה המאתגרת מתחילת השנה לוותה כל העת בתמיכה גדולה אך גם בהכפשות, השמצות ואיומים כלפי וכלפי הצוות מצד מספר הורים. התנהגות זו נוהלה כמסע מתוכנן היטב הגיעה לשיא וכללה גם מסע לחצים שקרי מול משרד החינוך והעירייה שמטרתו היחידה היתה לפגוע בי ובצוות המורות. כפי שזה נראה, אותם גורמים סבורים כי כשמנהל או מורה מעירים או מענישים על אלימות או כשמורה נותנת ציון שאינו "גבוה" מספיק הדבר מהווה ביקורת ואיום על תפקודם כהורים. למרות שלא הגבתי למסע ההכפשות וקראתי לחברי קבוצת ההורים האנונימיים להיפגש עימי ביחידות או כקבוצה, לצערי בחרו אלה להתעלם ולא חדלו ממטרתם עד לרגע זה, הן בגלוי והן מאחורי הקלעים, להביא לסיום תפקידי."

"בזמן שעשייה חינוכית חיובית וחשובה קורמת עור וגידים, ולא נעלמת מעיני רבים מהורי ותלמידי בית הספר ראיתי איך באופן אישי, אני נגרר יותר ויותר בלית ברירה לעיסוקים שאינם כלל מן העניין החינוכי אשר לשמו הגעתי, ובמיוחד כאשר העירייה עומדת מן הצד וללא גיבוי שלה מנהל בית ספר אינו יכול לתפקד."

אין ספק מה חושב הרוב המכריע של ההורים לילדי בית הספר בדבר תפקודו של מר גרוסמן - 11 מתוך 16 חברי הנהגת בית הספר (כ- 70%) פרסמו הודעה ולפיה הם מביעים צער עמוק בגין ההתפטרות ומתארים מסכת השמצות, ונביא שני ציטוטים:

אנו סבורים כי הרוב המכריע של הורי בית הספר - ואף הורים הנמנים על מתנגדיו של אילן - מודעים היטב להיקף העשייה שהוא הביא עימו בכל התחומים ולדרך המקצועית שבה ניהל את ביה"ס ואת צוות המורים.

אין זה סוד כי בשלושת החודשים האחרונים נוהל מסע הסתה פרוע, אגרסיבי, קולני ומכוער נגד אילן. חלק מהמתנגדים לאילן פעלו בדרכים לא ראויות ומבזות (מיילים אנונימיים בתפוצה רחבה ביותר הכוללת, בין היתר, את הדרג המקצועי באגף החינוך בעירייה ובמשרד החינוך, פגישות חשאיות עם ראש העיר ואנשי אגף החינוך ועוד) וכל זאת במקום לפעול ולנהוג בצורה המקובלת והנהוגה במקומותינו, כפי שעשו הורים אחרים שביקשו להביע דעתם או להעלות נושא כלשהו לבירור או דיון אצל אילן."

בנוסף 248 חתימות הורים נאספו בעצומה הקוראת להשארת מר גרוסמן בתפקידו כמנהל בית הספר.

גם עמדת משרד החינוך בעניין ברורה וחד משמעית: "משרד החינוך בדק את עבודתו הניהולית והפדגוגית של אילן גרוסמן כמנהל בית הספר ולא מצא כל דופי בהתנהלותו. התנהלותו הולמת מנהל בשנת הניהול הראשונה", ובתגובה לעיתון נאמר על-ידי משרד החינוך: "מנהל בית הספר פעל במסירות למען תלמידיו ועשה רבות לנוכח האתגרים שעמדו מולו".

התמונה העולה כאן היא ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים - מר גרוסמן גילה מנהיגות חינוכית וערכית כאשר ביקש להחיל בבית הספר קריית יערים ערכים של כבוד ומשמעת, תוך קידום המצוינות החינוכית וטיפוח הסביבה הלימודית של הילדים. על כך הוא ראוי להערכה ותמיכה. אך, כל אלה לא עזרו למר גרוסמן, כאשר הנהלת העירייה, בראשותך ראש העיר, שהנושא הובא לפתחו פעמים רבות, בחרה לתת, ולא בפעם הראשונה, לקומץ הורים, מקורבים וחזקים ככל שיהיו, את הזכות לקבוע מי ינהל את בית הספר ובכך להעביר מסר פסול להורים ולילדי בית הספר. 

הצעת החלטה:

מועצת העירייה קוראת למר גרוסמן למשוך את התפטרותו ולהמשיך בתפקידו כמנהל בית ספר קריית יערים, על מנת לשמור על יציבות ערכית וחינוכית, וכן להעניק למר גרוסמן את כל גיבוי הדרוש לשם תפקודו כמנהל בית הספר, זאת לאור התמיכה הרחבה והגלויה לה הוא זוכה מההורים ומצוות ההוראה ולאור עמדתו הברורה של משרד החינוך.

לפרוטוקול הדיון בהצעה לסדר במליאת המועצה:

http://www.ramat-hasharon.muni.il/files/lists/list1101.pdf

איילת הכניסה נוקאאוט לרוכברגר ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר

זוכרים את עובדת העירייה שהקליטה את רוכברגר מאיים עליה לתחקיר את עמנואל רוזן בערוץ 2? זו שראש העירייה אמר לה "זה יכול להיות או חבל תלייה או חבל הצלה"? אז השבוע אותה עובדת, איילת שושני ג'ינו, אשר כיהנה, בין השאר, כממונה על הנכסים ויועצת ראש העירייה למעמד האישה בעיריית רמת השרון, ניצחה בנוקאאוט את רוכברגר בבית המשפט, כאשר בית המשפט האזורי לעבודה בתל-אביב קבע, כי פוטרה שלא כדין.

על חומרת המעשים של ראש העיר, ניתן ללמוד מהעונש שמטיל בית המשפט על העירייה, ואני מצטט: "במקרים חריגים במיוחד יחוייב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר.... בשים לב לחומרת המסקנות אליהן הגענו, ולאחר התלבטות לא קלה, לתוצאה שאין לאכוף את יחסי העבודה, ותחת זאת להורות כי הנתבעת (עיריית רמת השרון, א.ג.) תשלם לתובעת (איילת שושני ג'ינו) פיצוי על הצד הגבוה של 24 חודשי שכר, וזאת על בסיס שכרה האחרון של התובעת, על כל רכיביו." ומוסיף בית המשפט: "אנו סבורים כי זה המקום לפסיקת פיצוי "עונשי" ובכך אנו מביאים לידי ביטוי סלידתנו הן מהליך הפיטורים והן ממניעיו". בנוסף קבע בית המשפט לג'ינו הוצאות בסך כולל של 50,000 ש"חף וכי לאור התנהלותו של ראש העיר בעניין הם מחייבים את רוכברגר לשאת באופן אישי בסכום של 25,000 ש"ח, מתוך סכום זה.

לפסק הדין המלא ליחצו על הלינק הבא:

https://docs.google.com/file/d/0BzXYuI6d_suPeWJQNy1uRTZQX2M/edit

איילת ג'ינו יכולה להיות מרוצה מאוד - בית המשפט גם קבע, כי לא היה שום פגם במעשיה במהלך עבודתה, וכי היא הייתה עובדת איכותית ומועילה לעירייה, וגם קבע לה פיצויים בשיעור כפול מהסכום הגבוה ביותר שנהוג לתת. אנחנו תושבי רמת השרון יצאנו נפסדים פעמיים, גם הפסדנו עובדת ברמה גבוהה, שעשתה עבודה לא פשוטה באומץ רב, וגם המיסים שלנו הם שיצטרכו לממן את התנהגותו הפסולה והכוחנית של רוכברגר. לכן בכוונתי לפנות ליחידה לחיוב אישי במשרד הפנים ולדרוש, כי כל סכום התביעה יושת על רוכברגר, לאור אחריותו הבלעדית לפיטוריה הלא מוצדקים של הגב' ג'ינו.

תושבי מוריה ברמת השרון היקרים, תכירו את עמוד החשמל שמונע את שיפוץ הרחוב שלכם.

אתמול אישרה ועדת הכספים להוריד מתקציב הפיתוח של שנת 2012 סכום של 500,000 ש"ח שיועד לשיפוץ רחוב מוריה, כי העירייה לא מצליחה להסדיר מול חברת החשמל את הזזת העמוד.

אתם מבינים? כולה לסדר מול חברת החשמל עניין פרוצדוראלי של הזזה של עמוד חשמל, מונע שיפוץ של רחוב שלם, שנמצא במצב על הפנים. עכשיו אתם לפחות יודעים למה....

איציק האוהד בישל לחבר'ה תקציב

ביום חמישי אושר תקציב העירייה לשנת 2012, לאחר דיון אלים ורווי שנאה ואיומים כלפי חברי מועצה ועיתונאים, שבסופו הצביעה סיעת מרץ נגד התקציב והצטרפה אליי בשעה טובה לאופוזיציה.

בגדול, הטייס האוטומטי ממשיך בשלו... תקציב החינוך מתעדכן לפי מספר הילדים והקצבות משרד החינוך. כנ"ל ברווחה. בכסף שנשאר ממשיכים לתקצב את שאר פעילויות העירייה השוטפות, בשינויים קומטיים כאלה ואחרים. פה ושם התאמות מינוריות במצבת כוח האדם. אם כי בשביל לתת שירות ראוי לתושבים, מדובר בצעד ראשון ולא יותר. מחלקת ההנדסה עדיין צריכה עובדים, בעיקר בכל הקשר באכיפה על הבנייה. איציק מנפנף במילה התייעלות בקשר לתקציב, אבל כשרואים למשל תוספת של 2.5 מיליון בהוצאות על פינוי אשפה, כשהעירייה ממשיכה להעסיק באותה מחלקה 10 עובדים משלה, נראה שמדובר בלא יותר מסיסמה שנועדה להשתיק את מי שירגיש נפגע מהשירות והתפקוד של חלק מאגפי העירייה.

שינוי אחד כן יש בתקציב - מסתבר, שארבע מיליון ש"ח לא מספיקים לקבוצת הכדורגל וההקצבה לקבוצה קפצה לכ- 5.5 מיליון ש"ח, ויחד עם הכדורסל כמעט 9 מיליון ש"ח מוזרמים לקבוצות הייצוגיות של העיר. תוך שנתיים ההקצבה של העירייה לקבוצת הכדורגל כמעט ושילשה את עצמה. גם הבנות בכדורסל נהנות מכך (ואפילו עשויות להנות עוד יותר, כי לפי הקריטריונים הם אמורות לקבל כמחצית מהכסף, שהם מעל ל- 4 מיליון ש"ח ולהשאיר את הבנים עם 4 וקצת מיליון). אבל הכסף, גם ברמת השרון, לא גדל על העצים ואיציק החליט שהכסף הנוסף לכדורגל יבוא בעיקר מתקציב אגודת הספורט, שתקציבה נחתך ב- 2.25 מיליון ש"ח. זהה כמעט אחד לאחד לעלייה בתקציב הכדורגל.

במילים אחרות - פחות כסף לילדים, עוד כסף לקנות זרים ושאר שחקנים לא רמת שרונים. האם בשביל זה תושבי רמת השרון משלמים ארנונה? האם זה סדר העדיפויות הנכון? ברור שלא! אבל כשהאוהד מספר אחד של הקבוצה הוא ראש העיר - ככה התקציב נראה.

ההד הציבורי שהרמתי בשבוע שעבר בעניין, הביא את איציק להביא תגבורת לישיבה בדמותם של חלק מנושאי התפקידים בקבוצה ואוהדיה. הישיבה, שהתנהלה באגף החינוך, בחדר ישיבות קטן ודחוס, לוותה כל הזמן בקריאות, קללות ואיומים. איציק ראה ושמע הכל. חייך לא פעם. אי אפשר היה לפספס עד כמה הוא נהנה מהאווירה שהייתה. אורי לוין מהירוקים לא היה מוכן להשלים עם זה ועזב די מהר. שרון יונתן, מקול ברמה, התפרץ לאחר כשעתיים של ישיבה לאחר אין סוף גידופים בעברו, על כך שהעיז לכתוב על ההתנגדות לתוספת התקציב לקבוצה. בשלב מסויים, איציק אף שאל אותי בלחש: "איך אתה עומד בזה???". האמת? זה לא היה בכלל קשה. כשאתה מאמין במה שאתה נלחם עליו, כמעט שום לחץ לא יכול לשבור אותך.

הצבעתי נגד התקציב השוטף.

הצבעתי נגד, כי גם השנה החינוך היסודי בעיר לא ייקבל את הקדימות והעדיפות שמגיעים לו, כשהתוצאה תמשיך להיות במאות ילדים שמגיעים לכיתות המא"ה בתיכונים. הנתונים לא משקרים - רמת השרון נמצאת במקום השלישי בשרון בזכאים לבגרות ובהשקעה הכספית פר תלמיד.

הצבעתי נגד, כי גם השנה היול"א ברמת השרון והחוגים באגודת הספורט ימשיכו להיות יקרים מדי. לעיתים במאות שקלים לחודש יותר משכנותינו בשרון.

הצבעתי נגד, כי לא אתן את ידי לחיסול ענפי ספורט מובילים שמוסיפים כבוד לעיר, דוגמת הכדוריד, הכדורסל והאתלטיקה, אשר מושכים מאות ילדים להתאמן בהם מדי שבוע, שצריכים עכשיו לקצץ 30% מתקציבם.

הצבעתי נגד, כי אני לא מסכים ולא מקבל את הדרך והסגנון שבה מוביל רוכברגר את העיר. ברחוב אני מקבל אין סוף פידבקים תומכים ומהשבוע לא אהיה לבד גם בישיבות המועצה.

שנה טובה.

לתשומת ליבכם - מפוחי העלים הוצאו מחוץ לחוק

בחודש יוני 2009 הגשתי הצעה לסדר לחקיקת חוק עזר ברמת השרון, לפיה יאסר השימוש במפוחי עלים ברמת השרון. אז הוסבר לי שהכנסת עמלה על תיקון החוק בעניין ולכן חוק עזר שכזה מיותר למעשה.

שמחתי מאוד כששמעתי שלפני כחודש אושר בכנסת תיקון לתקנות למניעת מפגעים, אשר אוסרות כליל את השימוש במפוחים אלה. העניין הוא שבלי מודעות של התושבים, אין לתיקון משמעות רבה, מאחר וקשה לי לראות את העירייה אוכפת את האיסור בפועל (אני מאוד מקווה שהיא בעצמה תפעל בהתאם לתיקון ותאסור על עובדיה וקבלניה שימוש במפוחים אלה). לכן כתבתי מכתב למנכ"ל עיריית רמת השרון בזה הלשון:

7 במרץ 2011
אל:
מר הרצל נחום
מנכ"ל עיריית רמת השרון

א.נ.,

הנדון: איסור שימוש במפוחי עלים

במליאת מועצת העיר מיום 7.6.2009 נדונה הצעה לסדר שהנחתי על שולחן העירייה בעניין צעדים להגבלת ואיסור שימוש במפוחי עלים. אז הוסבר לי שאין מקום לחוק עזר עירוני בעניין, מאחר וחוק בעניין נמצא בשלבי עבודה בכנסת.

שמחתי מאוד לגלות כי לפני מספר שבועות אושרו בכנסת תקנות לפיהם החל מיום 27 באפריל 2011 נאסר לחלוטין השימוש במפוחי עלים מרעישים (אין מפוחים שלא מרעישים), וכי שימוש שכזה במפוח עלים מהווה עבירה פלילית, שנושאת עימה עונש שיכול להגיע לשישה (6) חודשי מאסר או קנס של 2,800 ש"ח. מפוחים אלה הם מטרד איום, מיותר ומזיק בריאותית, מאחר והם ממלאים את האוויר באבק, עפר ומתכות מסוכנות אחרות.

חשוב לציין, כי לפי התקנות החדשות לא רק המשתמש עצמו במפוח עובר על החוק, אלא גם מי שמרשה לאחר להפעיל מפוח, כך שלמיטב הבנתי, אחריות פלילית תחול על בעל בית פרטי או חברי ועד בית, אשר הגנן שהם שכרו לביצוע עבודות הגינון בביתם השתמש במפוח שכזה.

כן תחול אחריות פלילית על בכירי העירייה, אשר עובדיהם בעירייה ועובדים המועסקים על-ידי קבלני עבודה שנשכרו על-ידם לצורך ביצוע עבודות אלה, עושים שימוש במפוחים שכאלה. לצערי הרב מאז הדיון בעירייה נתקלתי פעמים רבות בעובדים העושים שימוש במפוחים שכאלה במשך שעות מרובות בגינות הציבוריות השונות ברחבי העיר (אוכל להעביר לך תמונות המנציחות זאת אם תחפוץ בכך).

אני סמוך ובטוח, כי תפעל על מנת לוודא שעובדי העירייה ובכיריה לא יחשפו לסיכון של עבירה פלילית על כל הנובע מכך, וקורא לך, באמצעות הכלים השונים העומדים לך כמנכ"ל העירייה, ליידע את כל תושבי רמת השרון על הבשורה שבתקנות החדשות והסיכון הרב שבהפרתן.

הדשא בכפר ירוק יותר?

אחד הנושאים הבוערים ביותר בתחום החינוך עלה בתחילת השבוע על סדר יומה של העירייה וזאת דווקא במהלך של דיוניה של ועדה, מהפחות קשורות לתחום, הועדה המקומית לתכנון ובנייה.

הועדה, שאחראית על ניהול ענייני התכנון והבנייה בעיר, נדרשה לאשר את תוכנית הבינוי של מתחם הכפר הירוק בהיקף של עד 110,000 מ"ר, לעומת קרוב ל- 40,000 מ"ר כיום. במהלך הדיון גם הסתבר לחברי הועדה החדשים, שלמעשה היקף הבנייה בכפר הירוק כבר אושר במהלך הקדנציה הקודמת ושכל שנותר לחברי הועדה לאשר היום הוא כיצד יבנו אותם שטחים - בעיקר מה יהיה הגובה המקסימאלי של כל בניין וכיצד אלה יפרסו בשטח הכפר ואיך ובאיזה גודל יהיה מרכז הקונגרסים המתוכנן שם.

הספיק מבט אחד בעינייה של מיכל מנקס, מי שעומדת בראש המינהל החינוכי בעיר, כדי להבין שמבחינתה מדובר כאן בהרבה יותר, ושלמעשה מה שעומד על הפרק הוא נושא החינוך הפרטי מול החינוך הממלכתי והיכולת של החינוך הממלכתי להתמודד כראוי מול הטרנד החדש הזה, שהכפר הירוק הוא מהמובילים שלו.

בצירוף מקרים התפרסמה בדיוק בסוף השבוע, שקדם לדיון בוועדה, כתבה של רענן שקד במוסף 7 ימים של העיתון ידיעות אחרונות על בתי הספר הפרטיים בישראל, כשהכפר הירוק מתואר בכתבה כאחד מובילי הטרנד. הכפר הירוק, שהוא לא בדיוק בית ספר פרטי, אך לכל דבר ועניין מתנהל ככזה, מתואר בכתבה כמציע לתלמידיו כיתות קטנות יותר, סגל מורים שנבחר בקפידה ולימודים עשירים בתוכן ובאמצעים העומדים לרשות המורים. מנגד, נדרשים התלמידים לשלם סכומי כסף לא מבוטלים, שבמקרה של הכפר הירוק מגיעים לכ- 1,000 ש"ח לחודש.

קובי (סיסקו) נווה, מנכ"ל הכפר הירוק, מתאר בכתבה את ההיסטריה הקיימת להתקבל לכפר הירוק, כשל- 1,500 המקומות בכפר הירוק מתקבלים אחד מכל חמישה פונים. סיסקו מצוטט בכתבה כאומר: "כל הרשויות מסביב נלחמות נגדנו, מפגיזות את מנכ"ל משרד החינוך במכתבים שיש נהירה של אלפי תלמידים שרוצים כל שנה ללמוד אצלנו במקום במוסדות שליד הבית שלהם".

כשקוראים את הכתבה קשה שלא לקנא קצת ועוד יותר מכך להרגיש מעט אשם, על כך שאתה כהורה חורץ את גורל ילדך ללימודים בכיתה עם שלל ליטל מעתוקיות במקום עם הבוגרים העתידיים של 8200.

הדיון בוועדה המקומית הסתיים בכך שניתנה לגב' מנקס שהות של 45 ימים להכין חוות דעת מפורטת בדבר ההשלכות הצפויות מהקמת קריית החינוך המורחבת בכפר הירוק, אך כפי שכבר ציינתי למעשה היקף הבנייה בכפר הוא מבחינת עובדה מוגמרת, וכל שאנו בוועדה יכולים לעשות הוא להחליט שהבנייה תעשה לא בבת אחת, אלא תיפרס על-פני שנים רבות.

ולכן זה בכלל לא העניין כאן. את הכפר הירוק אי אפשר ולא צריך לסגור וגם את הרחבתו אי אפשר למנוע, אלא כאמור רק לעכבו במעט. בכוונתי לדרוש שחוות הדעת שתוכן על-ידי הגב' מנקס תובא לדיון בוועדת החינוך או במליאת המועצה (במידה וראש העיר לא יפסיק עם החרם המטופש והילדותי שלו על דיוני ועדת החינוך) כדי למצוא דרכים ובעיקר תקציבים (שתאמינו לי קיימים במערכת והרבה) שיאפשרו למערכת החינוך העירונית תחרות הוגנת ומכובדת אל מול החינוך הפרטי, דוגמת זה שבכפר הירוק. בין השאר, נצטרך למצוא דרכים למנוע מצב בו בני הקטן פתח את כיתה א' בכיתות של 31 ילד בכיתה, כשרק לפני 3 שנים החלה ביתי הבכורה את לימודיה בכיתה של 28 ילדים, ושלא ההורים הם שיקנו לוחות חכמים לכיתות אלא שהעירייה היא תממן גם אמצעים וגם הכשרה והעצמה של המורים העובדים אצלה, ויש עוד המון שאפשר לעשות.

שנה טובה ומחכימה שתהיה לנו,
אבי

"זוגות צעירים ברמת השרון???"

אלף תשע מאות שבעים ומשהו. הימים הם ימי האופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים. המוני יהודים עולים לישראל, המעצמה האזורית החדשה. רמת השרון מגיעה לצומת דרכים. אנחנו עוד לא רחוקים מימי הצנע, והבנייה היא לא הבנייה של היום – דירת 4 חדרים אז נחשבה לדירת יוקרה. פרנסי רמת השרון דאז מבינים את הפוטנציאל העצום הגלום בעולים החדשים, במיוחד הזוגות הצעירים שבהם, ופיתוח מואץ של רובע הדר נכנס לפעולה, שכלל בנייה במתכונת עירונית תוך שמירה על הרגשה של קהילה קטנה – זאת רמת השרון שלתוכה אני נולדתי ושבה גדלתי.

היום רמת השרון שוב עומדת בצומת דרכים. אחרי עשורים שלמים של קיפאון יחסי בבנייה, העיר עומדת בפני תנופת בנייה מחודשת: נווה גן, רובע אלון, פי גלילות, מתחם התע"ש ומתחמים נוספים – שאחריהם תהפוך רמת השרון לעיר בת קרוב ל-200 אלף תושבים, וחברי מועצת העיר החדשים שנבחרו לפני בקושי חצי שנה, יצטרכו להחליט איזו עיר זו תהיה.

למען הדיוק, תנופת הבנייה ברמת השרון כבר החלה. מה"פיילוט" בנווה גן ומפרויקטים אחרים, אפשר ללמוד על הכיוון שאליו אנחנו צועדים. מאז נכנסתי לעירייה, לכל ישיבה בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מגיעות שורה של בקשות של יזמים וקבלנים שמבקש הקלות או במילים אחרות מבקשים אישור לתוספת אחוזי בנייה, בעיקר הוספה של קומה או שתיים מעבר למה שמותר להם במקור. מה שאותי מדאיג הוא שרוב רובן של הבקשות אינן לעוד דירות באותן קומות נוספות, אלא שמבקשים לבנות את אותו מספר דירות מקורי ולנצל את הזכויות הנוספות להגדלת שטח כל אחת מהן, תוך יצירת עוד ועוד מגדלי יוקרה.

השבוע הונחה על שולחן הוועדה תוכנית אחרת. שונה. אחת שבה היזם מבקש לבנות 15 יח"ד קטנות (אפילו קטנות מדי) במקום 4 דירות גדולות. ראיתי בדיון בתוכנית הזו הזדמנות יקרה מפז, כזו שבסופה תצא בשורה לנו, הילדים שגדלו ברובע הדר, ולזוגות צעירים רבים אחרים שישמחו להצטרף אלינו ולגור בעיר איכותית כמו רמת השרון.

עיר שרוצה לשמור על חיוניותה, על אופי צעיר ודינמי, חייבת להיות מסוגלת להציע מגוון רחב של פתרונות דיור, החל מדירות קטנות יחסית לסטודנטים ולחיילים משוחררים, דרך דירות של שלושה וארבעה חדרים לזוגות שזה עתה התחתנו או לכאלה עם ילד או שניים וכלה בדירות גדולות הרבה יותר, שמהן לא חסר ברמת השרון ושצפויות להיות עוד אלפים מהן בשנים הקרובות.

לזו מצטרפת הרפורמה בקרקעות המדינה, אם וכאשר תאושר בכנסת. עם העברת הקרקעות לידיים פרטיות, אחד הדברים שיהיה קשה יותר לעשות הוא לתכנן מה ייבנה, ומתי. אולי הדבר יגרום דווקא לפיתוח איטי יותר, כזה שייתן לעיר אפשרות להסתגל. אולי הוא דווקא יאיץ תהליכים. רק הזמן יגיד.

במצב הנוכחי, היצע הדירות, בעיקר הקטנות יותר, ברמת השרון נמוך מאוד, והמחירים רק הולכים ומאמירים. רמת השרון מציעה בעיקר דירות יוקרה, ולכן יותר מדי בנים ממשיכים לא חוזרים לרמת השרון. הם עוברים לפתח תקווה, הרצליה, ראשון לציון ולצפון השרון. רמת השרון הולכת ומזדקנת, בגלל שהערים הללו חוטפות את הצעירים בשלב מוקדם: מיד אחרי החתונה, עוד לפני שנולדים הילדים. ופה ברמת השרון? כרגע אין פיתרונות רלוונטיים. זוגות צעירים, סטודנטים או כאלה שרק עכשיו סיימו ללמוד, לא ישלמו 5,000 שקל על דירת ארבעה חדרים באוסישקין, וגם לא יוציאו 400 אלף דולר על רכישת דירה – בהנחה שיצליחו למצוא אחת כזאת.

אז אנחנו חוזרים לשאלה: איזו עיר תהיה רמת השרון?

אני דווקא נהנה

אני נהנה מהעבודה בעירייה. כשרק נבחרתי, חששתי שיש בחירות פעם בחמש שנים, ובאמצע לא קורה כלום, במיוחד אם אני הולך לאופוזיציה. בטח תשאלו אותי: "מה אתה כל כך נהנה להיות חבר האופוזיציה היחיד?" התשובה שלי פשוטה: אני חבר בכל הוועדות, אני מרגיש שכל הזמן אני עושה. ישיבות הוועדות מאפשרות לי ללמוד על כל תחומי הפעילות של העירייה וללוות את התהליכים השונים. אני מוודא (כמיטב יכולתי) שהדברים מתנהלים כמו שהם צריכים להתנהל, שהחלטות שמתקבלות מנומקות כמו שצריך ושהשיקולים בקבלת ההחלטות הם שיקולים ענייניים ולא אינטרסים צרים.

אבל היתרון הגדול הוא שאני לא מחויב למשמעת קואליציונית. זה נותן לי גמישות להציע הצעות התייעלות, להעלות רעיונות יצירתיים, לשמש פה לתושבים שלא מוצאים כתובת בעירייה ולחשוב בתור תושב – אבל לפעול כמו חבר מועצה.

אני בא מקבוצת אנשים שחושבים, שרמת השרון יכולה להתנהל באופן אחר לחלוטין. אנחנו מאמינים, שהעירייה צריכה להיות שקופה יותר, שהתושבים צריכים להיות שותפים מלאים לתהליכי קבלת ההחלטות, ושעקרונות של מינהל תקין צריכים להיות נר לרגלי הנבחרים ועובדי העירייה כאחד. אני וחבריי מאמינים, ש"מושבה קטנה וירוקה" זאת לא סתם סיסמה, ושאיכות חיים ואיכות סביבה מוכרחות להיות מעמודי התווך המרכזיים בהתנהלות עירייה במאה ה-21.

בחיי המקצועיים אני עורך דין בתחום המסחרי ובשוק ההון ובחיי הפרטיים אני גרוש ואבא לנועם (בת שבע וחצי) ולרועי (בן חמש). אם אתם חושבים שלהיות חבר מועצת עיר זה קל, נסו להיות גם עורך דין ואבא. אבל למרות שאני אבא, אני עדיין מקדיש עשרות שעות בשבוע לענייני העירייה, ולמרות שאני חבר מועצת העיר, אני עדיין מקדיש המון זמן לילדים שלי.

הבלוג הזה, תושבי רמת השרון, הוא בשבילכם. אתם קוראים עיתונים, אתם מתעדכנים מחברים, אבל אין כמו דיווח "מבפנים". אספר לכם על מה שקורה במועצה ועל מה שקורה בוועדות, על מנת שנוכל יחד להשפיע לטובת איכות החיים של העיר שלנו.
אני מזמין אתכם להגיב, להשמיע את קולכם, להתייעץ ולהעביר ביקורת.

נתראה בפוסטים הבאים.