השבוע קיבלה מועצת העיר את אחת ההחלטות החשובות שלה בקדנציה הנוכחית, אם לא בקדנציות האחרונות, בכל אופן הייתה אמורה לקבל.
סכסוך הגבולות בין רמת השרון לתל-אביב תקוע כמו עצם בגרון. הוא קיים לו מזה שנים, מונע ומעכב את פיתוח אזורי החיץ בין שתי הערים. תשאלו את תושבי נווה גן והם יספרו לכם עד כמה.
הגבול הנוכחי בין תל אביב לרמת השרון נקבע לפני עשרות רבות של שנים. אני מניח שכמו היום גם אז, היו מספיק אינטרסנטים שניסו להשפיע היכן הקו יעבור והתוצאה היא גבול פתלתל ללא כל קשר לטופוגרפיה בשטח. אבל כאשר באו המתכננים שנים אחרי וביקשו לעצב ולתכנן את המחוז, הם התעלמו מקווי הגבול על המפה וזרמו עם מתאר השטח וכאן נולד כנראה הסכסוך. מתחמים אחרי מתחמים בבעלות משותפת של הערים השונות הם מתכון בטוח לעימותים ולסכסוכים. תוסיפו לכך אגו ומשחקי יוקרה בין ראשי הערים ותקבלו מלחמה של ממש.
שלושה מוקדים עמדו במוקד המחלוקת בסיבוב האחרון של המאבק הזה בין תל אביב לרמת השרון, אותם ניתן לראות במפה. הראשון הוא הרצועה הצרה בין דרך משה סנה לכביש 4 מדרום למה שאמור להיות רצועת הנופש – במתחם זה מתוכננת הקמתן של 2,900 יח"ד. השני הוא האליפסה שנוגסת באזור פי גלילות מצפון לרמת אביב ג' – כאשר גם במתחם זה מתוכננת הקמתן של 2,900 יח"ד והשלישי היכן שהיום נבנית לה שכונת נווה גן. תל אביב בשיא העימות דרשה לספח אליה את כל האזור מדרום לכביש 5. גבי פארן הגיב בחוכמה, תקע טריז בלב האזור הזה בדמותה של שכונת נווה גן ובכך קבע עובדות בשטח.
וכאן מגיעים להחלטה שהונחה בפנינו חברי המועצה. על-פי הצעת הפשרה שגיבשו צוותים משתי הערים, כאשר את הצוות הרמת שרוני מוביל מאיר דורון, תל-אביב תעביר לרמת השרון את אותה אליפסה בפי גלילות ורמת השרון תעביר לתל-אביב את השטח מדרום לרצועת הנופש. התוצאה, שני מתחמים שלמים והומוגניים בבעלות וניהול גורם עירוני אחד – פי גלילות כולה של רמת השרון והמשך המשתלה ושכונת נווה שרת כמקשה אחת יהיו שייכים לתל-אביב.
אבל מעבר לעובדה שחילופי השטחים יוצרים מציאות תכנונית נוחה הרבה יותר וכוללים התחייבות לפיצוי צד שניפגע מההחלפה על-ידי הצד המקבל, ההחלפה הנ"ל, וזה מבחינתי המרכיב החשוב בה – היא סוג של הסכם שלום היסטורי בין הערים במסגרתו הנהגות הערים מתחייבות לשיתוף פעולה פורה וחיובי ביניהן. או במילות ההסכם עצמו: ההסכמים נועדו להסדיר שיתוף פעולה בין הרשויות בנושאים מוניציפאליים ותפעוליים הקשורים לשירותי הציבור והקהילות בשתי הרשויות.
שיהיה ברור – החלטת עירייה של רמת השרון לדחות את הסכם הפשרה כמוה כהכרזת מלחמה על תל-אביב. מלחמה שתתבטא בהתנגדויות אוטומאטיות של שני הצדדים בקשר עם התוכניות של העיר השנייה, כאשר הסלט הזה של שכונות מעורבות יוצר קרקע פורייה להתנצחויות משפטיות שימשכו ללא סוף. המשמעות היא שאף אחת מהתוכניות, לא זו הצמודה לרצועת הנופש ולא זו בפי גלילות, לא יתקדמו - סנטימטר אחד של כביש לא ייסלל, אבן אחת לא תונח שם ובטח ששום דיור לזוגות צעירים לא ייבנה.
לעומת זאת, קבלת ההסכם בצירוף הנכונות שהביעה הממונה על המחוז, הגב' גילה אורון, במהלך ישיבות הנהלת העירייה לסיוע של המחוז ככל הנדרש, ורתימת משרדי הממשלה השונים, הכמהים להגדלה מאסיבית של היצע הדירות בסביבה, יוצר הזדמנות פז לקידום מהיר של התוכניות השונות בתנאים נוחים ביותר הן לקבלנים, וחשוב מכך לרוכשי הדירות, בעיקר הצעירים (מרבית הקרקעות בשני המתחמים הן קרקעות מינהל).
סכסוך הגבולות בין רמת השרון לתל-אביב תקוע כמו עצם בגרון. הוא קיים לו מזה שנים, מונע ומעכב את פיתוח אזורי החיץ בין שתי הערים. תשאלו את תושבי נווה גן והם יספרו לכם עד כמה.
הגבול הנוכחי בין תל אביב לרמת השרון נקבע לפני עשרות רבות של שנים. אני מניח שכמו היום גם אז, היו מספיק אינטרסנטים שניסו להשפיע היכן הקו יעבור והתוצאה היא גבול פתלתל ללא כל קשר לטופוגרפיה בשטח. אבל כאשר באו המתכננים שנים אחרי וביקשו לעצב ולתכנן את המחוז, הם התעלמו מקווי הגבול על המפה וזרמו עם מתאר השטח וכאן נולד כנראה הסכסוך. מתחמים אחרי מתחמים בבעלות משותפת של הערים השונות הם מתכון בטוח לעימותים ולסכסוכים. תוסיפו לכך אגו ומשחקי יוקרה בין ראשי הערים ותקבלו מלחמה של ממש.
שלושה מוקדים עמדו במוקד המחלוקת בסיבוב האחרון של המאבק הזה בין תל אביב לרמת השרון, אותם ניתן לראות במפה. הראשון הוא הרצועה הצרה בין דרך משה סנה לכביש 4 מדרום למה שאמור להיות רצועת הנופש – במתחם זה מתוכננת הקמתן של 2,900 יח"ד. השני הוא האליפסה שנוגסת באזור פי גלילות מצפון לרמת אביב ג' – כאשר גם במתחם זה מתוכננת הקמתן של 2,900 יח"ד והשלישי היכן שהיום נבנית לה שכונת נווה גן. תל אביב בשיא העימות דרשה לספח אליה את כל האזור מדרום לכביש 5. גבי פארן הגיב בחוכמה, תקע טריז בלב האזור הזה בדמותה של שכונת נווה גן ובכך קבע עובדות בשטח.
וכאן מגיעים להחלטה שהונחה בפנינו חברי המועצה. על-פי הצעת הפשרה שגיבשו צוותים משתי הערים, כאשר את הצוות הרמת שרוני מוביל מאיר דורון, תל-אביב תעביר לרמת השרון את אותה אליפסה בפי גלילות ורמת השרון תעביר לתל-אביב את השטח מדרום לרצועת הנופש. התוצאה, שני מתחמים שלמים והומוגניים בבעלות וניהול גורם עירוני אחד – פי גלילות כולה של רמת השרון והמשך המשתלה ושכונת נווה שרת כמקשה אחת יהיו שייכים לתל-אביב.
אבל מעבר לעובדה שחילופי השטחים יוצרים מציאות תכנונית נוחה הרבה יותר וכוללים התחייבות לפיצוי צד שניפגע מההחלפה על-ידי הצד המקבל, ההחלפה הנ"ל, וזה מבחינתי המרכיב החשוב בה – היא סוג של הסכם שלום היסטורי בין הערים במסגרתו הנהגות הערים מתחייבות לשיתוף פעולה פורה וחיובי ביניהן. או במילות ההסכם עצמו: ההסכמים נועדו להסדיר שיתוף פעולה בין הרשויות בנושאים מוניציפאליים ותפעוליים הקשורים לשירותי הציבור והקהילות בשתי הרשויות.
שיהיה ברור – החלטת עירייה של רמת השרון לדחות את הסכם הפשרה כמוה כהכרזת מלחמה על תל-אביב. מלחמה שתתבטא בהתנגדויות אוטומאטיות של שני הצדדים בקשר עם התוכניות של העיר השנייה, כאשר הסלט הזה של שכונות מעורבות יוצר קרקע פורייה להתנצחויות משפטיות שימשכו ללא סוף. המשמעות היא שאף אחת מהתוכניות, לא זו הצמודה לרצועת הנופש ולא זו בפי גלילות, לא יתקדמו - סנטימטר אחד של כביש לא ייסלל, אבן אחת לא תונח שם ובטח ששום דיור לזוגות צעירים לא ייבנה.
לעומת זאת, קבלת ההסכם בצירוף הנכונות שהביעה הממונה על המחוז, הגב' גילה אורון, במהלך ישיבות הנהלת העירייה לסיוע של המחוז ככל הנדרש, ורתימת משרדי הממשלה השונים, הכמהים להגדלה מאסיבית של היצע הדירות בסביבה, יוצר הזדמנות פז לקידום מהיר של התוכניות השונות בתנאים נוחים ביותר הן לקבלנים, וחשוב מכך לרוכשי הדירות, בעיקר הצעירים (מרבית הקרקעות בשני המתחמים הן קרקעות מינהל).
לסיכום, אני קורא לחבריי, חברי העירייה, לגלות שמץ של אחריות כלפי התושבים, לשים בצד את משחקי היוקרה האישית והאגו, לחשוב טוב טוב שוב על היתרונות שבפשרה שהביא בפנינו מאיר דורון, ולאשר אותה. כך נוכל בעתיד הנראה לעין, אנו וילדינו (כשהם עדיין ילדים), ליהנות בפארק המטרופוליני ברצועת הנופש, להיות מסוגלים לרכוש דירה בפרויקטים השונים לזוגות צעירים שייבנו בשטח (גם אם את חלקם תבצע עיריית תל-אביב), לעלות על הרכבת בתחנה בפי גלילות ולטייל בשמורת הנרקיסים באזור השלולית הגדולה צמוד לנתיבי איילון.
