יש דין ואין הקצאה - בית הכנסת ברובע הדר עדיין לא יורחב

לינק לפסק הדין של בית המשפט המחוזי

אל הזירה המוניציפלית נשאבתי לפני כעשר שנים (איך שהזמן עף מהר כשנהנים...), כשיום אחד נתלה בשדה הבור שליד בית הוריי, במקום בו גדלתי, שלט גדול בו הוזמן הציבור לטקס הנחת אבן פינה להקמת בית כנסת ומרכז רוחני ספרדי מרכזי ברמת השרון. האמת שלא ידעתי אז עד כמה אשאב לתוך כל מה שקורה פה בעיר...

המהלך של העירייה לא נתן לי מנוח. רשות מקומית מקבלת החלטה דרמטית לאופי של שכונה בלי שום התייעצות עם התושבים או התייחסות למשמעות של המהלך עליהם. התוכנית, שעברה מספר גלגולים, קבעה שבמקום בית הכנסת הקיים במקום וגן הילדים שצמוד אליו, אשר יהרסו עד היסוד, יבנה בית כנסת גדול פי 5 ויותר מאשר זה שקיים במקום היום, בלי שום בחינה האם יש צורך בכזה בית כנסת גדול ובמשמעויות שלו על השכונה, למשל בפרמטרים של תנועה וחנייה, או שאולי בעצם מה שהשכונה צריכה זה את המשך הפעלתו במקום של גן הילדים? יש מעין צדק פואטי בכך שההחלטה ניתנת בימים אלה, של מחסור בגני עירייה כדי לממש את חוק חינוך חינם מגיל 3...

ההתארגנות של תושבי השכונה הייתה מהירה וגורפת. עשרות רבות של תושבים, הצטרפו למאבק, תרמו כסף וזמן, ויחד לא ויתרנו על זכותנו להשפיע על מה שקורה סביבנו, ולא פחות חשוב מכך - דרשנו שעיריית רמת השרון תקיים את החוקים וההוראות הנוגעות להקצאות של שטחים ציבוריים בעיר.  

ברכות מגיעות כאן לשתי נשים שלכל אורך הדרך הובילו את המאבק - עורכת הדין יוהנה מיכאלי וגב' אורנה דניאלי. אני, לקחתי צעד אחורה קצת לפני שנבחרתי לעירייה, כדי למנוע טענות שאני משתמש במאבק הזה לצרכיי הפוליטיים. 

לא מעט מהאנשים היו סקפטיים למדי לגבי היכולת שלנו להשפיע ולשנות. אבל אני לא זוכר הליך בדרך שלא ניצחנו בו. בהתחלה ביטלה ועדת הערר המחוזית החלטה של ועדת ההתנגדויות המקומית לדחות את התנגדויות התושבים לאיחוד וחלוקה בשטח, וכעת בא בית המשפט המחוזי ומבטל את ההקצאה שביצעה העירייה לטובת העמותה שמפעילה את בית הכנסת.

מדובר כאן בהחלטה חשובה ביותר למי שמכונה פעמים רבות "התושב הקטן". החלטה שמוכיחה שתושבים נחושים ועקביים יכולים לקבל סעד של צדק כאשר הרשויות מתעלמות מהוראות החוק. היא גם מראה שחבר מועצה אחד או שניים וקבוצת תושבים נחושה יכולים להשפיע ולשנות. אני בטוח שעם נציגות מכובדת יותר במוסדות העירייה יכולנו להשפיע הרבה יותר בתחומים רבים יותר.

אני גם מקווה שהחלטה זו תיתן המון תמיכה ועידוד במאבק החדש שמתנהל ברובע הדר למניעת בנייתו של המגדל בן 10 הקומות ברח' דבורה הנביאה במקום מתקן הבזק.

שנה טובה וחג שמח

לינק לכתבה על פסק הדין מקול ברמה

לינק לעמוד שלי ב- + Google

תם פרק המושבה של רמת השרון?

כשנולדתי לפני 40 שנה וקצת (ממש קצת... שבועיים פלוס מינוס...) רמת השרון הייתה עדיין ישוב חקלאי בחלקו. בתמונה המסורתית של הרך הנולד המובא בפעם הראשונה לביתו החדש, אצלי מדובר על רח' רבנו תם 8, במרכז רובע הדר, עוד רואים את השדה החרוש שמגיע עד לשדרות ביאליק. אני גם זוכר כילד את לולי התרנגולות ברחוב גולומב. עם השנים, החליפו את השדות והלולים בתים משותפים. לא מגדלים וממש לא גורדי שחקים. רמת השרון, שנקראה אז מושבה, בחרה במסלול ביניים של בתים בני שלוש קומות. מישהו סיפר לי שהסיבה לכך הייתה שלפי החוק אז, בית עם ארבע קומות ומעלה, נדרש להתקין מעלית, שהייתה יקרה אז, ורוב הקבלנים העדיפו לכן לוותר על בנייה גבוהה יותר. התוצאה היא ישוב עירוני צנוע ולא צפוף, כזה שבשבת בבוקר ניתן ליהנות משקט של כפר, כזה שבמרבית המקומות יש מספיק חנייה לכולם, כזה שגם ממרפסת הקומה השנייה ניתן לראות לא מעט טבע באופק. אישית, מאוד נעים לי לגור גם היום בסביבה שכזו. 

בסוג כזה של בנייה יש, עם זאת, בעיה אחת - כשהביקוש עולה, לאור חזרתם של בני דורי כראשי משפחה לרמת השרון, עולה הביקוש על ההיצע ולאור המחסור בדירות המחירים מרקיעים. לכן הסכמתי עם רוכברגר, שבמעטפת של העיר יש לקדם תוכניות של בנייה גבוהה יותר, תוך שמירת האופי המיוחד של הלב של רמת השרון ברובעים הדר ואלון. זו הייתה סיסמת הבחירות שהביאה לרוכברגר את הניצחון בבחירות בפעם הראשונה. 

בשבוע שעבר התקבלה החלטה בוועדה המקומית, זו שאחראית להתוויית האסטרטגיה התיכנונית של רמת השרון, שמאיימת לשנות ולהפוך את רמת השרון כולה לכרך צפוף של מגדלים. הוועדה אישרה הריסה של בניין קיים בן שלוש קומות ברחוב השפלה 6 ובנייה במקומו של בניין בן 10 קומות, כך שבמקום 9 הדירות הקיימות בבניין היום, יבנו 29 דירות. הבניין המדובר הוא בניין שנבנה באמצע שנות השמונים, כך שאינו עומד אפילו בדרישות תמ"א 38, בהיותו בנוי בהתאם לתקנים החדשים לעמידות ברעידות אדמה. במילים אחרות - ללא שום צורך תכנוני או הנדסי, אלא רק רצון יזמי להרוויח, מאשרת העירייה שינוי במרקם העירוני. ההחלטה עדיין זקוקה לאישור הוועדה המחוזית. 

לא מדובר כאן במקרה חד פעמי, אלא בעוד אישור ברצף של פעולות אשר ישנו מהקצה אל הקצה את אופייה של רמת השרון - הוא מצטרף לאישור שניתן להקמת מגדל בן 11 קומות ברח' דבורה הנביאה, ממש באמצע רובע הדר, מצטרף לתוכנית המתגבשת להתחדשות עירונית של רחוב סוקולוב על-ידי הריסת הבתים הקיימים ברחוב ובנייה תחתם של מגדלים בני 12 קומות, הוא מצטרף לתוכניות למגדלים שהוצגו לנו במסגרת פרויקט לחידוש המתחם ברחוב בן חיים, צמוד לגן שרה. אישור זה בעיקר יוצר תקדים - אם לבניין הזה מותר להפוך למגדל, מדוע שהשכן שלך בבניין מולך, לא יעשה אותו דבר? מספיק יזם נמרץ עם יכולות שכנוע, ומחר הבניין מולך, זה עם השלוש קומות והחדרים על הגג, ייהפך גם הוא למגדל עם מספר דו ספרתי של קומות. והרי אישור דומה כבר ניתן, אז מדוע לא הוא???

ונניח שכבר מחליטים לאשר פרויקט שכזה, נניח העירייה מחליטה לבוא לקראת הדיירים בבניין שרוצים להתחדש בדירה חדשה ולטובת היזם הנמרץ שרוצה להרוויח - לפחות שידאגו שבתמורה ייבנו בבניין גם דירות קטנות, כאלה שמתאימות לזוגות צעירים. כלום!!! אפילו לא דירה קטנה אחת!!! כמו במגדל של גינדי בחניון של תיכון אלון או בשאר המגדלים שניבנו ברובע אלון, אף לא דירה קטנה אחת, אף לא פתרון דיור אחד לזוגות צעירים.

ומה בדבר תוכנית אב לאור כל התוכניות שבצנרת? הרי תוספת של עוד מאות יחידות דיור במרכז העיר משמעותן העמסה של עוד אלפי מכוניות על התשתית התחבורתית הקיימת, תוספת של עוד מאות רבות של ילדים בבתי הספר ובגני הילדים וצמצום השטחים הירוקים פר תושב. בצד אחד, ישיבה אחר ישיבה מאשרים עוד ועוד יחידות דיור במרכז רמת השרון, אבל בכל הקדנציה הזו (ולמיטב ידיעתי גם לא בקודמת), לא נערכה ישיבה אחת שבוחנת לעומק לאן פניה של העיר. לא נערכה ישיבה אחת שדנה בקידום של תוכנית אב מסודרת לרמת השרון.

רמת השרון בעוד עשרים ושלושים שנה תהיה עיר אחרת לגמרי. השכונות החדשות מסביב (פי גלילות, נווה גן ותע"ש) והשלמת תוכניות הפינוי בינוי, יוסיפו לה מעל למאה אלף תושבים, זאת בנוסף לאזורי מסחר ותעשייה של מאות אלפי מטרים רבועים. כל אלה, יאפשרו לילידי רמת השרון לחזור לגור ולעבוד בה. שמירה על המרקם העירוני במרכז העיר, ברובעים הדר ואלון, תעניק לעיר חותמת ייחודית ותשמור על אופי המיוחד של המושבה שאני וחבריי גדלנו בה, ובכך יזכירו לנו שחזרנו הביתה, לרמת השרון.

פיחוטקה: "לקיים דיון חוזר בתוכנית של בית הכנסת "סוכת שאול"

הנה מילה במילה מכתבו למערכת של אפרים חירם (פיחוטקה) מיום 10.2.2012 ב"קול ברמה" בעניין התוכנית להרחבת בית הכנסת "סוכת שאול" ברובע הדר המדבר בעד עצמו:

"למר יצחק רוכברגר,

אני נאלץ לכתוב אליך, כי לפני כשלושה שבועות שוחחנו על עניין בית הכנסת "סוכת שאול". היית אמור לחזור אלי לאחר בדיקה מחודשת של הנושא. לא חזרת, ומאז, מספר פעמים התקשרתי ללשכה, אמרו לי שאתה בשיחה עם מישהו, ביקשתי שתחזור אלי כשתסיים וזה לא קרה.

המתפללים של "סוכת שלום" מוכרים לי כאנשים טובים והם צודקים בטענתם, כי בית הכנסת צר מלהכיל את הבאים בשעריו ובפרט ביום הכיפורים. ראוי לאשר להם להקים בית כנסת רחב ידיים, שיענה על הדרישה והצורך. זאת הייתה גם עמדתי, כאשר כיהנתי בתפקיד.

אבל התוכנית שאושרה על ידך לאחרונה, לבנות בית כנסת של שלוש קומות, קומת מרתף ועוד שתי קומות למעלה, היא בלתי מתקבלת על הדעת.

אין ברמת השרון כולה בית תפילה של שלוש קומות. ברור על כן, ששתי קומות לא נועדו לתפילה אלא לצרכים אחרים. כמו אולי למגורי הרב (כך נאמר לי בזמנו), מרכז תורני, בר-מצוות, אירוסים ושמחות אחרות.

הפרויקט שאתה מבקש להקים ישנה לחלוטין את האופי של השכונה. יגרום ליריבות אין קץ, התקהלויות, מוזיקה, רמקולים, קהל רב וכו', והכל בשכונת מגורים שקטה.

אחד המתפללים אמר לאחרונה "כל התושבים ידעו שהם הולכים לגור ליד בית הכנסת". הוא אכן צודק. כולנו ידענו שנגור ליד בית כנסת, וזאת בעיני שכנות טובה ונעימה, אבל מה שרוצים להקים, ואתה מאשר זאת, הוא דבר אחר לחלוטין.

המתפללים בוודאי יודעים שבית הכנסת נועד למטרה אחת בלבד, לעבוד את השם, אבל לא לנצל את שמו הטוב של הבורא למטרות זרות שאינן תפילה זכה.

יש לנו כאן קהילה רבת פנים, בהרבה היבטים, שיודעת לחיות יחד מתוך כבוד הדדי, מתוך סובלנות. על הנכס הזה, שמסתבר שאינו מובן מאליו, צריך לשמור מכל משמר ואף לחזק אותו. שינויי האופי של ישוב מתרחשים לאט, אבל הם מתוכננים היטב, מרחיקי לכת ובלתי הפיכים. די אם נראה מה קורה בבית שמש, יבניאל ועוד ישובים.

רוכברגר, על אלה רציתי לדבר איתך, אבל אתה אדם עסוק מאוד. אלמלא כן, היית בוודאי מוצא זמן לדבר איתי.
אני ממליץ מאוד, שתביא את התוכנית, הלא תמימה הזאת של "סוכת שאול" לדיון חוזר, על מנת לשנות אותה לאולם תפילה יפה ידיים, יפה ובנוי במפלס אחד בלבד.

בהצלחה
אפרים חירם"

מבלי להתייחס לזלזול הבוטה של רוכברגר בקודמו בתפקיד, שראוי לכל גינוי, המכתב הזה כל כך נכון, בשינויים המחויבים, לא רק בקשר לבית הכנסת "סוכת שאול", אלא למבנים ותוכניות אחרות בעיר, למשל הישיבה בבית הכנסת "בר יוחאי" ברח' בית גוברין במורשה.

יש לנו מספיק מגדלים - רוצים עוד גני ילדים

על פניו זו עוד החלטה תיכנונית אחת מיני רבות שהתקבלה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה של רמת השרון – במקום המרכזייה של בזק ברח' דבורה הנביאה, המבנה הלבן המוזר שם מול גינת "אחי דקר", יבנה מגדל בין 10 קומות, שיכלול 41 יחידות דיור. בפועל, זו החלטה שמדגימה את הפערים הגדולים באג'נדה החינוכית שלי ושל איציק, במחויבות שלנו מקבלי ההחלטות לעזור לזוגות הצעירים בני המעמד הבינוני בעיר ובתפיסת השיתוף של תושבי רמת השרון בנעשה בעירם.

מאז תחילת הקדנציה אני מנסה להסיט את מרכז ההשקעה ותשומת הלב של העירייה לחינוך היסודי והקדם היסודי. מי שעוקב אחר עשייתי, יודע שאני קורא להשקעה מאסיבית של תקציבים בבתי הספר היסודיים ובגני הילדים, על מנת להקנות לילדים שלנו בסיס חינוכי איתן ומשמעותי. הדרך לאותו חינוך יסודי אחר ואיכותי, עוברת, בין השאר, דרך גני ילדים צפופים פחות.

ומה זה קשור למגדל המתוכנן בדבורה הנביאה? פשוט מאוד – השטח של בזק הוא השטח הציבורי הפנוי האחרון ברובע הדר. המשמעות של בניית המגדל היא שאי אפשר יהיה לפתוח עוד אף גן חדש במרכז העיר, וכשחוק חינוך חינם מגיל 3 נכנס תכף לתוקף ולאור הצפי לתוספת עשרות רבות של יחידות דיור ברובע (תמ"א 38 ודומיה ומיצוי זכויות הבנייה בשטחים הפרטיים האחרונים) צפויה מערכת הגנים בעיר, העמוסה כבר היום, להפוך לצפופה עוד יותר – לצפופה יותר מדי !!!

במסגרת גל המחאה החברתית בקיץ, אחד הנושאים המרכזיים עליו התרעמו הצעירים היו העלויות האדירות של גני הילדים. לשלוח היום ילד לגן פרטי הוא סיפור שמגיע אפילו לסכומים של 3,000 ש"ח פר חודש ויותר. במגרש בדבורה הנביאה ניתן לבנות בשקט שלוש כיתות פעוטון לילדים עד גיל 3 ושתי כיתות גן לגילאי 3-5. בגנים ובפעוטונים אלה, אותם יש להפעיל באמצעות רשת מגוונים או ויצ"ו, העלות תגיע לכל היותר ל- 2,000 ש"ח לחודש (זאת בלי להתחשב באפשרויות הסיוע השונות). מדובר כאן בחסכון שיכול בנקל להגיע למעל ל- 10,000 ש"ח לשנה, סכום בכלל לא מבוטל לזוג צעיר.

אבל זה לא הכל – רובע הדר ידוע כרובע של בניינים בני 3 קומות. רובע שקט ונעים. רובע שסימל איך לעיר יכולה להיות נשמה של מושבה. לכן, כשבאים לנטוע באמצע הרובע בניין כה חריג ושונה, לא יכול להיות שמהלך כזה נעשה מאחורי גבם של התושבים ברובע, בלי שאף אחד מהם ידע על המגדל שצפוי לצמוח להם בחצר האחורית. העירייה הייתה צריכה לשתף את תושבי השכונה בתוכנית זו, לשמוע את דעתם בנושא, להתחשב בדעתם ולהציג בפניהם פתרונות לחששות שלהם – למשל כיצד מתכוונת העירייה להתמודד עם המחסור בחנייה הקיים כבר היום, מחסור שצפוי להחמיר לאחר בניית המגדל החדש. נכון שלא התושבים מנהלים את העיר, אך אנחנו הנבחרים הולכים ובאים והתושבים יישארו לחיות עם מעשינו לכל החיים.

אם הדברים היו תלויים בי, על מגרש זה היה נבנה קומפלקס של 5-6 כיתות גן, מחציתם פעוטונים לילדים עד גיל 3 ומחציתם גנים מגיל 3-5. מתחת להם, ייבנה חניון ציבורי של כמה עשרות מקומות חנייה לרווחת תושבי האזור, אשר יאפשר גם הורדה והעלאה של הילדים בבוקר ואחרי הצהריים, מבלי להעמיס על הרחובות הצמודים.

זה עדיין לא אבוד. בפועל זו הוועדה המחוזית אשר משנה ייעוד של קרקע והיא אשר מאפשרת חריגה כה גדולה מזכויות בנייה. התארגנות של התושבים יכולה וצריכה להוביל שהחלטה אחרת תתקבל בוועדה המחוזית, כזו שתשאיר את ייעוד הקרקע לטובת מבנה ציבור. אחר כך, אני מבטיח לדאוג שיוקמו שם גני הילדים.

ועוד הערה לסיום – המקורות שלי מספרים לי שבעבר כבר היו מי שניסו לבנות במגרש הזה בניינים למגורים. הם ביקשו לבנות שם בניין של 5 קומות פלוס מינוס. התשובה שקיבלו אותם יזמים הייתה חדה וברורה – אין לכם שום סיכוי לשנות את ייעוד המגרש ולבנות בו. מעניין מה השתנה פתאום ............

הכלב הוא ידידו הטוב של האדם – עד שזה מגיע לשתיה מפה לפה

ביום כיפור, שבו מבוגרים וילדים, ברגל או על אופניים, השתלטו על הרחובות, חשבתי לעצמי: למה בעצם הדבר לא אפשרי כל ימות השנה? למה רובנו יושבים ספונים בבתים שלנו, במקום לצאת לרחוב, לפגוש אנשים אחרים, ורחמנא ליצלן – לעשות קצת ספורט?

ראש העירייה של שכנתנו מצפון חשבה שזה דווקא רעיון נחמד והקימה רשת של שבילי הליכה עם סימוני מרחקים, תאורת רחוב מסודרת ואפילו ברזיות. אצלנו גם יש ברזיות, בעיקר בגינות הציבוריות, אבל בהיעדר גינות כלבים מסודרות, רוב הברזיות האלה משרתות של ידידו הטוב של האדם – ואתם באמת הייתם רוצים לשתות מפה לפה עם הכלב של השכנים?

הנה החלום שלי:

שבילי הליכה למתחילים ולמיטיבי לכת, עם סימון ברור על המדרכה ("שביל הלבנים הצהובות"), עם שילוט על המרחק שעברת, עם תאורה, ובמיוחד – עם ברזיות נפרדות לבני אדם ולכלבים.

וכשאני חולם, אני חולם בצבעים:

המסלול הירוק – מסלול למתחילים במרכז העיר: מתחילים מפינת סוקולוב ואז"ר וצועדים את כל אז"ר (גם ירידה, גם עלייה), פונים ימינה לאוסישקין, עולים בצעידה נמרצת עד כיכר העירייה, אחר כך יורדים את אוסישקין (ולא נעצרים לעשות window shopping בכל חנות שנייה), פונים ימינה לראשונים, שוב ימינה לסוקולוב, ועולים-יורדים-עולים במרץ עד פינת אז"ר. מרחק כולל: כ-3.5 ק"מ. בקצב הליכה ממוצע של 6 קילומטר לשעה תסיימו את המסלול ב-35 דקות.

המסלול האדום – מסלול למתחילים לכיוון נווה מגן ומורשה: מתחילים באוסישקין פינת ראשונים, צועדים לכיוון המשטרה, משם ממשיכים על טרומפלדור עד הכיכר. בכיכר פונים שמאלה למלכים ויורדים את כל הרחוב, עד שמגיעים לצומת עם שבטי ישראל ליד אזור התעשייה. עולים בשבטי ישראל ויוצאים שוב בכיכר המשטרה. ממשיכים עוד קצת עד צומת הראשונים-אוסישקין וסיימנו. מרחק כולל: כ-3.5 ק"מ. בקצב הליכה ממוצע של 6 קילומטר לשעה תסיימו את המסלול ב-35 דקות. אם לעומת זאת תחליטו שאתם הולכים אותו בכיוון ההפוך, תגלו שזה ייקח קצת יותר זמן, כי המלכים בעלייה זה כבר לא כל כך פשוט.

המסלול הכחול – מסלול מיטיבי לכת: מתחילים בסוקולוב פינת אז"ר, ממשיכים על אז"ר, פונים ימינה לאוסישקין, עולים בצעידה נמרצת עד כיכר העירייה, מחזירים את הנשימה בירידה של אוסישקין, פונים שמאלה בראשונים, צועדים עד כיכר המשטרה, ממשיכים על טרומפלדור, ומשם בכיכר שמאלה למלכים, ומרחוב המלכים הישר לשבטי ישראל עד כיכר המשטרה, שמאלה לראשונים ומאמץ אחרון לפני סיום עד סוקולוב, ימינה בסוקולוב ובעלייה-ירידה-ושוב עלייה עד אז"ר. מרחק כולל: כ-7 ק"מ. בקצב הליכה ממוצע של 6 קילומטר לשעה תסיימו את המסלול בשעה ועשר דקות.

המסלול הכתום - יוצאים להרפתקה (באדיבות נועם גרובר) מסוקולוב פינת ביאליק, במלוא הכוח לכיוון הכפר הירוק, ימינה ברח' השרף ומאיצים בירידה עד שפונים ימינה לרח' הלבונה, מתעקלים עם הכביש ומתחברים לרח' הדיה ומיד שוב ימינה לרחוב למרחב, איתו ממשיכים לא מעט עד שפונים שמאלה בויצמן, שהופך די מיד לז'בוטינסקי (יש האומרים שזהו המקום היחיד בו ויצמן וז'בוטינסקי מתחברים...), ביצחק אלחנן פונים ימינה עד לסוף הרחוב, שם פונים ימינה בקהילת וילנה וחוזרים שוב לרח' למרחב בו פונים שמאלה, כמעט עד לסופו. ימינה לרח' האלה, שמאלה באני מאמין ושוב ימינה ברח' המעפילים, בו ממשיכים עד לרח' כצנלסון, נותנים דחיפה אחרונה בעלייה, ליד קולנוע כוכב שמאלה ומיד ימינה לסוקולוב, בו חוזרים לנקודת המוצא בהצטלבות הרחובות סוקולוב וביאליק. סה"כ כמעט 5 ק"מ.

אפשר לארגן גם קבוצות הליכה בימים קבועים ובשעות קבועות – כי משעמם ללכת לבד, הקבוצה מדרבנת ותמיד פוגשים אנשים חדשים.

ובחזרה למציאות: אם אתם כבר יוצאים להליכה, קחו מים, מפה, וסט מחזיר אור ופנס. כי מהברזיות לא הייתי שותה, סימון שבילי הליכה אין, וגם התאורה לא תמיד עובדת.