יום חמישי, 20 בינואר 2011

תקציב 2011 - לעיר החזקה בארץ מגיע הרבה יותר

איך הזמן עף כשנהנים... והנה כבר תקציב שלישי מאחורינו. התקציב הראשון, זה של 2009, הובא בפנינו שבועות ספורים אחרי הבחירות. בקושי ידענו באילו ועדות אנחנו יושבים (חוץ ממני שיושב בכל הועדות...) וכבר תקציב הונח לפתחנו. היום, כשנתיים מאוחר יותר, כמעט באמצע הקדנציה, התקציב הוא הרבה יותר משלל מספרים והר של מילים וכך גם ההבנה אצלי עד כמה גדול הפספוס שבו. ושרק נבין במה מדובר – התקציב השוטף לשנת 2011 הוא 321 מיליון ש"ח ותקציב הפיתוח נע סביב 195 מיליון ש"ח, שהם יחד קרוב ל- 520 מיליון ש"ח, מעל לחצי מיליארד שקלים חדשים. המון המון המון כסף.

בפעילותי המוניציפאלית החלטתי להתמקד בשלושה תחומים מרכזיים, שהם הנושאים הקרובים ביותר לליבי ומתוך אמונה ותקווה, שעל אף שאיני נמנה על הקואליציה, באפשרותי לתרום באופן משמעותי לקידומם של תחומים אלה. תחומים אלה הם החינוך לגיל הגן והיסודי, השירות לאזרח ובנייה גם בעיר עצמה אשר תתאים לצרכים ולמגבלות של הזוגות הצעירים, בעיקר אלה שכמוני גדלו ובגרו ברמת השרון.

הבעייתיות בתחומים אלה אינה ייחודית לרמת השרון, אך לעומת ערים רבות אחרות, לרמת השרון, שהיא העיר המדורגת בדירוג הסוציו-אקונומי הגבוה ביותר בארץ (דרגה 9 מתוך 10), יש את הכלים והתקציבים להתמודד עם בעיות אלה, לעצב חברה וסביבה טובה יותר במקום להיכנע למציאות ולתכתיבים הקיימים. בכל התחומים הנ"ל יש משמעות מכרעת לאופן חלוקת המשאבים, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתקציב, ולכן התנגדתי לתקציב.

אתחיל בנושא החינוך היסודי. רמת השרון מפנה כיום את מרבית תשומת הלב שלה ואת מירב האמצעים למה שמכונה פרויקט המא"ה. למי שלא מכיר - מדובר בתוכנית חשובה אשר באה לסייע לתלמידי התיכונים בעיר המתקשים, שלאור ציוניהם והתנהגותם עולה חשש, כי סיכוייהם בהשגת בגרות אינם גבוהים. אני מברך את יוזמי התוכנית ורואה בתוכנית תיקון של עוול שנעשה לתלמידים אלה כשהם התחילו את דרכם במערכת החינוך, אבל זו בדיוק הנקודה המרכזית בקשר לתוכנית זו. תוכנית המא"ה היא לא הפתרון לבעיה של החינוך בישראל (או לפחות לאחד הכשלים העיקריים שלה לתפיסתי), אלא היא אמצעי להתמודד עם הסימפטומים של הבעיה – והבעיה היא כישלון חמור ביצירת תשתיות הלימוד אצל הילדים מיד עם היכנסם למערכת החינוך. אי הקניית אסטרטגיות למידה אפקטיביות לילדים כבר ביומם הראשון בבית הספר, מצד אחד, יחד עם תוכניות לימוד בעייתיות ושנויות מאוד במחלוקת, מצד שני, שולחים את ילדינו לשנים הגבוהות יותר בבית הספר ללא כלים אמיתיים להצלחה.

אני סבור, שגיבוש תוכנית מקיפה שתטפל ותפעל להעצמת החינוך היסודי, תיצור לנו דור, אשר רובו יגיע לגילאי התיכון עם אפשרות להצטיין ולפרוח ולא נצטרך כל כך הרבה כיתות מא"ה, המתוקצבות ברובן על-ידי העירייה. השקעה קטנה יחסית בחינוך היסודי היום, תפנה משאבים רבים בעתיד, שייחסכו מצמצום הצורך בכל אותן כיתות מא"ה, ויותר חשוב מכך, תעניק לילדים שלנו בסיס אמיתי להצלחה. ושלא תגידו שלא ידעתם - בשנת תשע"א קיימות 20 כיתות מא"ה ברמת השרון, המהוות מעל לשליש מסך הכיתות בתיכונים, ובכיתות אלה לומדים קרוב לרבע מכלל התלמידים בגיל התיכון.

אז נכון, יצירת תוכנית שכזו צריכה להיעשות על-ידי צוות היגוי מקצועי, שאת הקמתו ניסיתי ליזום כבר לפני שנה, אך קרוב לשנתיים שראש העיר לא מכנס את וועדת החינוך העירונית ומונע דיון בהצעתי זו, והקמת צוות היגוי שכזה אינה עניין של תקציב. אבל, וזה אבל חשוב, יש שורה של פעולות שכן ניתן לעשות ומיד כדי להסיט את המערכת לכיוון טוב יותר - הפיכת כל הכיתות בבתי הספר היסודיים בעיר לכיתות חכמות על חשבון העירייה מבלי להטיל משימה זו, כפי שנעשה בפועל היום, על ועדי ההורים הבית ספריים זה עניין כספי גרידא שהיה חייב להיות מתוקצב ומובל על-ידי העירייה. גם ביצוע אבחונים לילדים רבים בגילאי הגן, על מנת שיהיה אפשר כבר בכיתה א' לוודא שאין ריכוז של ילדים עם הפרעות קשב בכיתה אחת, ריכוז שיימנע מכל הכיתה אפשרות לקיים שיעורים נורמאליים, יאפשר הפניית האמצעים העומדים לרשות המערכת, בעיקר כתוצאה מאופק חדש, לאותם ילדים בתחומים בהם הם מתקשים. שני צעדים ראשונים ובסיסיים אלה הם המפתח להקניית בסיס לימודי איתן, שילווה את הילדים המתקשים לכל אורך לימודיהם, ויאפשר לשאר התלמידים סביבת לימודים בריאה ואפקטיבית יותר.

הנקודה השנייה שלוקה בחסר בטיפול בה בתקציב של 2011 היא נושא השירות לאזרח. רבים מאלה שנזקקו לשירותי העירייה יודעים עד כמה מאכזב השירות שמקבלים הפונים לעירייה. כשאני אומר שירות לתושב אני מתכוון לשירות במישור הבסיסי, של כוח אדם מצומצם מדי והיעדר כלים בסיסיים של שירות, למשל תשלום פשוט ונוח באינטרנט, היעדר אכיפה של חוקי עזר ושל בנייה ללא היתרים או סיום בתוך תקופה סבירה והגיונית של שיפוצים ושדרוגים ברחבי העיר, ולראיה ראו מה קורה עם רחוב מודיעין או רחוב ז' בחשוון. אני גם מתכוון לשירות ברמה הכוללת יותר של מושג זה ובעיקר חשיבה לטווח רחוק יותר של מה העירייה יכולה לעשות היום כדי להבטיח שבעתיד החיים שלנו בעיר שלנו יהיו טובים יותר – למשל, הכנת תוכנית תחבורה מקיפה לעיר, אשר תתחיל לפתח כבר מחר את התשתיות הראויות למגוון הפרויקטים המתוכננים בעיר, ובעיקר אני מתכוון לחמשת תוכניות הפינוי-בינוי הנמצאות בשלב כזה או אחר של תכנון ואישור. דוגמא נוספת של חשיבה שכזו לטווח ארוך היא חקיקת חוקי העזר ותוכניות אב, אשר יגבירו מצד אחד את האטרקטיביות של תמ"א 38 ברחבי העיר, תוך צמצום ההשלכות שלו על הסביבה, בעיקר בכל הקשור לבעיית החנייה שתנבע מהגדלת הציפוף, באזורים שכבר היום עמוסים לעייפה.

כאן נדרש תקצוב הן של כוח אדם נוסף, בעיקר במחלקת ההנדסה ואכיפה, אשר בא מהתקציב השוטף, וגם בתוכניות אב ובתשתיות, השקעות הנמנות על תקציבי הפיתוח. אמנם המשמעות כרגע היא פחות אקרשטיינים בפחות רחובות, אבל אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם לא יעשו השקעות אלה כיום, אבל ימשיכו לרוץ עם כל אותן תוכניות בנייה, ומבול תקציבי הפיתוח מהבנייה בנוה גן תיפסק.

עניין הבנייה לזוגות צעירים הוא פחות עניין תקציבי ולכן אתם מוזמנים לקרוא פוסטים קודמים שלי בבלוג, כדי לדעת יותר על דעותיי ותפיסותיי בנושא.

ישנם עניינים נוספים שאני מאוד לא שלם איתם בתקציב לשנת 2011. למשל, השנה היה אמור להתקיים ביאנלה ברמת השרון, אך מסיבות של היעדר תקציב הוחלט לוותר עליו, כשעל ים ההופעות בכיכר לא מוותרים. המשמעות היא שבמקום תרבות יש רק בידור. גם נושא איכות הסביבה לא זוכה בתקציב ובפעילות העירונית ליחס המגיע לו וחבל שכך - בואו נראה אותכם למשל מוצאים פחים למיחזור של זכוכית או בטריות או מכשירים חשמליים... גם הפיילוט בנושא הפרדת האשפה נעשה בצורה חובבנית, כאשר על מנת להביא למהפיכה מחשבתית של ממש בגישת התושבים לאשפה שלהם נדרש הרבה יותר מכמה שלטים על כמה מעקות בטיחות ברחבי העיר.

כפי שכתבתי בפתיחה, התקציב הכולל השנה הוא מעל לחצי מיליארד ש"ח, אבל למי שבכל זאת שואל, אז על מה מוותרים בשביל להכניס את מה שאני רוצה להכניס לתקציב? אומר שניתן להתחיל בבחינה מעמיקה יותר של שורה של התקשרויות עם גורמים חיצוניים לאספקת שירותים אותן ניתן לתת על-ידי עובדי העירייה עצמה, בעיקר בתחומים של תחזוקה, גינון ועוד – ומדובר במיליוני שקלים.

לסיום, התקציב השנה אומנם גדל, אבל עדיין שורה של סעיפים קוצצו או בוטלו לחלוטין. הנה להתרשמותכם חלק מהרשימה (בסוגריים אחוז הירידה בתקציב לעומת השנה שעברה):


· פעולות היועצת למעמד האישה (50%-).
· ביטול תוכניות תכנון וייזום מחזור בתחום איכות הסביבה (100%-).
· תקציב המטה למניעת אלימות וסמים (25%-).
· תקציב הוצאות אירגוניות וייעוץ מקצועי של מבקר העירייה (45%-).
· תקציב פעולות של היחידה לפיקוח על חוקי עזר (23%-).
· טקס סיום כיתות ו' (100%-).
· מרכזי העשרה בגני ילדים (17.5%-).
· יוזמות חינוכיות בחינוך היסודי (34%-).
· סיוע יחידני לתלמידים תחת מרכז "רקפת" (27%-).
· פעולות ספרותיות ברשת הסיפריות הציבוריות (50%-).
· תקציב פעולות לנוער (50%-) ותקציב התנדבות נוער (20%-).
· מרכזי טיפול באלימות (40%-).

שתהיה לכולנו שנה של הישגים והצלחות.