יום שישי, 31 בדצמבר 2010

בוס - גבול גזרה לפניך

לא היה צריך את משפט קצב כדי להעביר את המסר ש"לא זה לא", ש"לאישה זכות מלאה על גופה", וש"כולם שווים בפני החוק". שורה ארוכה של תקדימים מנסים להעביר מסרים אלה לציבור כבר תקופה. יש משהו בסיסי הרבה יותר, שכדאי שהחברה הישראלית תפנים גם בעקבות פסק הדין של קצב, אולי במיוחד לאור פסק הדין של קצב, שהיה למספר שנים האזרח מספר אחד שלה, והוא שמקום העבודה הוא לא המקום לפרשיות אהבים או לריגושים מזדמנים.

נכון, כל השעות האלה יחד, החוויות המשותפות, הרגעים השמחים והשעות המתוחות, אנשים שרוצים להרשים ומתלבשים בהתאם, היכולת לעשות ולהגיד דברים שלא היית מעיז או מעיזה בבית, אין את הילדים ברקע, ובסוף היום נכנסים לאוטו ונוסעים למקום אחר לגמרי. כל אלה הם קרקע נוחה לאווירה של קירבה ואף אינטימיות, שלא לדבר על משחקי הכוח והבדלי המעמדות שיוצרים ריגוש מזן אחר.

אבל בוס, איך אתה יכול להיות בטוח שהיא באמת רוצה וחושקת בך? תחשוב על זה רגע, בין אם מדובר בצעירה שכל עתידה לפניה, כזו שחולמת להתקדם ולכבוש את העולם, ובין אם היא כבר עשרים פלוס שנים בפירמה או במשרד, אחת שצברה לה זכויות ומעמד, בשביל שתיהן המשמעות של להגיד לך "לא" יכולה להיות הרת אסון – אולי כשהיא אמרה לך כן, או סתם לא עצרה מבעדך לממש את זממך, היא חשבה על איך תמנע ממנה את התפקיד שחלמה שיהיה לה עוד 20 שנה, או שממש אבל ממש היא לא יכולה להרשות לעצמה לחפש מקום עבודה בגיל 45 עם 3 ילדים בגיל העשרה?

לכן, בוס, שלוט בעצמך. תאמין שיש מספיק נשים במספיק מקומות שיגידו לך כן בזכות אישיותך הכובשת, ותן לנשים סביבך בעבודה את השקט לעשות את שהן באמת באו לעשות – לעבוד!!!!
דרך אגב, גם לך לא יפריע לעבוד קצת...

יום שבת, 25 בדצמבר 2010

לוקחים אחריות על החינוך גם ברמה המוניציפאלית

כתבה מדאיגה מאוד שודרה במגזין האחרון של אושרת קוטלר ביום שבת (18.12.2010) על תוכנית הלימודים בחשבון הנהוגה גם ברמת השרון (תעברו לדקה 47:45 בלינק המצורף). ככל שאני נחשף יותר ויותר למתרחש במערכת החינוך, מתוקף כהונתי בעירייה, מתחזקת אצלי ההבנה שלתוכניות לימוד כושלות בגיל החינוך היסודי, יחד עם מחסור באמצעי לימוד מתקדמים, דוגמת לוחות חכמים בכיתות, יש חלק משמעותי ביצירת בסיס רעוע, שמביא יותר מדי ילדים למצב בו הם זקוקים למסגרות מצילות בגילאי הבגרות, דוגמת תוכנית המא"ה.
אבל זה לא כורח המציאות - העברת מרכז הכובד של ההשקעה הכספית והתפיסתית לגיל החינוך היסודי תוך השקעה מאסיבית גם באמצעים, ועוד יותר במשאב האנושי (המורים כמובן), הם גלגל ההצלה שמערכת החינוך כל כך זקוקה לו והבסיס ליצירת מהפיכה אמיתית במערכת החינוך.
לרמת השרון יש את האמצעים - השאלה היא - האם יש לה את ההנהגה שיכולה גם לבצע שינוי שכזה?

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

תע"שו כבר משהו!!!

תע"שו כבר משהו
די מבהיל היה לשבת בישיבת הוועדה המשותפת לבריאות וסביבה בכנסת הבוקר. מצגת אחרי מצגת, מומחה אחרי מומחה, שבים ומפליגים בתיאורי אימה על מימדי הזיהום בקרקעות אדמת תע"ש והשפעת החלחול שלהם למי התהום. לדבריהם, מזה שנים רבות שהזיהום במי התהום עבר כל סף הגיוני ותקין כך שרמות המזהמים בו רעילות ביותר. מסתבר שרמת השרון, שהסמל שלה הוא באר המים, שתתה במשך שנים את מי התרעלת האלה. לנו, שגדלנו בעיר, נותר לחכות אי אילו שנים כדי לדעת עד כמה מסוכן באמת היה לשתות מים אלה (שלא נדע).

אבל אל יהא חשש בליבכם – העובדה שהזיהום במים ובאדמה כה קשה ושהזיהום ממשיך להתפשט ולזהם את מי התהום גם של הערים מסביב וכבר מזמן שהוא קיים גם בשכונות בצפון תל-אביב ובתבורה של הרצליה, לא מנעה הבוקר מנציגי משרדי הממשלה וגורמי התכנון לגלגל מאחד לשני את האחריות לפתרון הבעיה, כאשר כל גוף טוען שהוא עשה את כל שכבר אפשר לעשות בעניין והאחרים הם שמונעים את פתרון הבעיה.

בשורה התחתונה, כמו תמיד, זה הכל עניין של כסף וכנראה שממש לא מעט כסף. בתע"ש אומרים שאין להם. כל המשרדים מפליגים בעלויות הכספיות הנדרשות לטיפול בבעיה, ומשרד האוצר, כמו משרד האוצר, אומר שאין בעיה להתחיל בטיפול בבעיה מחר, רק צריך מקור מימוני לממן את הכל... לתפיסתם, צריך לחול כאן עקרון "המזהם ישלם", אבל תע"ש בקשיים ותע"ש הייתה שייכת למדינה (כיחידת סמך) בתקופה בה עיקר הזיהום בוצע, ולכן מחיר הקרקע שישווק ליזמים יכלול בתוכו את עלויות הניטור והשיקום שלה. הבנתם? תע"ש זיהמה, המדינה גרפה לקופת האוצר את הרווחים של תע"ש, אבל את החשבון מגישים לנו רוכשי הדירות. למחיר הגבוה גם ככה של הקרקע והבנייה ברמת השרון יוסיפו את החלק היחסי של המיליארד ש"ח פלוס (לפי הערכה הזהירה שרצה היום בוועדה) שיעלה לנקות.

כאן גם נמצאת הבעיה העיקרית שמונעת כל התקדמות בעניין. מימון הניטור והטיהור יבוא מהיזמים, והם יוכלו לשלם רק כשיראו את הכסף מהקונים (הרי אחרת אף בנק לא יעמיד להם מימון רציני לפרויקט) וזה ייקרה רק בעוד אי אלו שנים, אבל אלו שאמורים לטהר בפועל את הקרקע עכשיו רוצים תשלום מיד, הם לא יחכו עוד 10 שנים. כלומר בלי ביצוע השלב האחרון, אי אפשר להתחיל את השלב הראשון – או במילים אחרות – רוצים לבנות את הפנטהאוז בקומה ה- 20 בלי לבנות את העמודים בלובי בכניסה.

החבר'ה שהיו בדיון מעמותת אחל"ה מעלים טיעון הגיוני למדי – תכנון השטח יכול להיעשות רק לאחר סקר קרקע מקיף, כאשר בהתאם לתוצאות הסקר ניתן לעשות תכנון מפורט – כי הרי נגיד שהסקר יראה שהיכן שמתוכננת לקום תחנת הרכבת יש זיהום שלא ניתן לפנות (מסתבר שיש גם כאלה), מה נעשה אז? נצטרך, מן הסתם, להזיז את תחנת הרכבת. ואז, נצטרך להזיז גם את הכבישים המובילים לתחנה בהתאם... וגם את הבניין שתוכנן לעמוד איפה שעכשיו יעבור הכביש... והמרכז המסחרי... והגן... מנגד, גופי התכנון אומרים, שבלי תוכניות שכאלה, ליזמים אין את המוטיבציה לפעול ואין בשביל מה לעשות סקר, כי סקר תוך שנתיים שלוש לא שווה כלום.

פה היה מקום שאיציק רוכברגר, ראש העיר שנבחר כדי להוביל ולייצג את תושבי העיר, יקום, ידפוק על השולחן ויגיד שתושבי רמת השרון לא מוכנים יותר להיות שפני הניסיון כדי לבחון את ההשלכות וההשפעות של כל החומרים האלה על השכנים של תע"ש. להגיד בקול ברור וחזק, שמדינת ישראל, שהייתה הבעלים של תע"ש, צריכה עכשיו, מיד, בלי לחכות שנייה, לקחת אחריות ולהתחיל לטהר את השטח, בלי קשר למה ייבנה שם ומתי. כי גם אם לא תבנה באיזור יחידת דיור אחת, לא מגיע לנו לחיות בתוך שלולית מזוהמת של חומרים מסרטנים וממיתים.
חבל שרוכברגר (וגם אף אחד מראשי הרשויות האחרים בסביבה) לא מצא לנכון לבוא לדיון ולמלא את תפקידו זה. כנראה שדיון על החרמת אמנים שמחרימים עיר כזו או אחרת מספיק חשוב בשביל שאיציק יפנה לו איזה בוקר, בעוד שדיון על הבריאות של התושבים שלו לא מספיק חשוב בשבילו – או שמא העובדה שהדיון על "אמני אריאל" הבטיח כותרות בעמודים הראשיים הוא שמכתיב לאיציק את סדרי העדיפויות.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

שלום עם תל אביב עכשיו

השבוע קיבלה מועצת העיר את אחת ההחלטות החשובות שלה בקדנציה הנוכחית, אם לא בקדנציות האחרונות, בכל אופן הייתה אמורה לקבל.

סכסוך הגבולות בין רמת השרון לתל-אביב תקוע כמו עצם בגרון. הוא קיים לו מזה שנים, מונע ומעכב את פיתוח אזורי החיץ בין שתי הערים. תשאלו את תושבי נווה גן והם יספרו לכם עד כמה.

הגבול הנוכחי בין תל אביב לרמת השרון נקבע לפני עשרות רבות של שנים. אני מניח שכמו היום גם אז, היו מספיק אינטרסנטים שניסו להשפיע היכן הקו יעבור והתוצאה היא גבול פתלתל ללא כל קשר לטופוגרפיה בשטח. אבל כאשר באו המתכננים שנים אחרי וביקשו לעצב ולתכנן את המחוז, הם התעלמו מקווי הגבול על המפה וזרמו עם מתאר השטח וכאן נולד כנראה הסכסוך. מתחמים אחרי מתחמים בבעלות משותפת של הערים השונות הם מתכון בטוח לעימותים ולסכסוכים. תוסיפו לכך אגו ומשחקי יוקרה בין ראשי הערים ותקבלו מלחמה של ממש.

שלושה מוקדים עמדו במוקד המחלוקת בסיבוב האחרון של המאבק הזה בין תל אביב לרמת השרון, אותם ניתן לראות במפה. הראשון הוא הרצועה הצרה בין דרך משה סנה לכביש 4 מדרום למה שאמור להיות רצועת הנופש – במתחם זה מתוכננת הקמתן של 2,900 יח"ד. השני הוא האליפסה שנוגסת באזור פי גלילות מצפון לרמת אביב ג' – כאשר גם במתחם זה מתוכננת הקמתן של 2,900 יח"ד והשלישי היכן שהיום נבנית לה שכונת נווה גן. תל אביב בשיא העימות דרשה לספח אליה את כל האזור מדרום לכביש 5. גבי פארן הגיב בחוכמה, תקע טריז בלב האזור הזה בדמותה של שכונת נווה גן ובכך קבע עובדות בשטח.

וכאן מגיעים להחלטה שהונחה בפנינו חברי המועצה. על-פי הצעת הפשרה שגיבשו צוותים משתי הערים, כאשר את הצוות הרמת שרוני מוביל מאיר דורון, תל-אביב תעביר לרמת השרון את אותה אליפסה בפי גלילות ורמת השרון תעביר לתל-אביב את השטח מדרום לרצועת הנופש. התוצאה, שני מתחמים שלמים והומוגניים בבעלות וניהול גורם עירוני אחד – פי גלילות כולה של רמת השרון והמשך המשתלה ושכונת נווה שרת כמקשה אחת יהיו שייכים לתל-אביב.

אבל מעבר לעובדה שחילופי השטחים יוצרים מציאות תכנונית נוחה הרבה יותר וכוללים התחייבות לפיצוי צד שניפגע מההחלפה על-ידי הצד המקבל, ההחלפה הנ"ל, וזה מבחינתי המרכיב החשוב בה – היא סוג של הסכם שלום היסטורי בין הערים במסגרתו הנהגות הערים מתחייבות לשיתוף פעולה פורה וחיובי ביניהן. או במילות ההסכם עצמו: ההסכמים נועדו להסדיר שיתוף פעולה בין הרשויות בנושאים מוניציפאליים ותפעוליים הקשורים לשירותי הציבור והקהילות בשתי הרשויות.

שיהיה ברור – החלטת עירייה של רמת השרון לדחות את הסכם הפשרה כמוה כהכרזת מלחמה על תל-אביב. מלחמה שתתבטא בהתנגדויות אוטומאטיות של שני הצדדים בקשר עם התוכניות של העיר השנייה, כאשר הסלט הזה של שכונות מעורבות יוצר קרקע פורייה להתנצחויות משפטיות שימשכו ללא סוף. המשמעות היא שאף אחת מהתוכניות, לא זו הצמודה לרצועת הנופש ולא זו בפי גלילות, לא יתקדמו - סנטימטר אחד של כביש לא ייסלל, אבן אחת לא תונח שם ובטח ששום דיור לזוגות צעירים לא ייבנה.

לעומת זאת, קבלת ההסכם בצירוף הנכונות שהביעה הממונה על המחוז, הגב' גילה אורון, במהלך ישיבות הנהלת העירייה לסיוע של המחוז ככל הנדרש, ורתימת משרדי הממשלה השונים, הכמהים להגדלה מאסיבית של היצע הדירות בסביבה, יוצר הזדמנות פז לקידום מהיר של התוכניות השונות בתנאים נוחים ביותר הן לקבלנים, וחשוב מכך לרוכשי הדירות, בעיקר הצעירים (מרבית הקרקעות בשני המתחמים הן קרקעות מינהל).
לסיכום, אני קורא לחבריי, חברי העירייה, לגלות שמץ של אחריות כלפי התושבים, לשים בצד את משחקי היוקרה האישית והאגו, לחשוב טוב טוב שוב על היתרונות שבפשרה שהביא בפנינו מאיר דורון, ולאשר אותה. כך נוכל בעתיד הנראה לעין, אנו וילדינו (כשהם עדיין ילדים), ליהנות בפארק המטרופוליני ברצועת הנופש, להיות מסוגלים לרכוש דירה בפרויקטים השונים לזוגות צעירים שייבנו בשטח (גם אם את חלקם תבצע עיריית תל-אביב), לעלות על הרכבת בתחנה בפי גלילות ולטייל בשמורת הנרקיסים באזור השלולית הגדולה צמוד לנתיבי איילון.

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

"וינשטיין, נא הורה לפתוח בחקירה משטרתית!"

להלן העתק פנייתי מהיום ליועץ המשפטי לממשלה:
אל: מר יהודה וינשטיין
היועץ המשפטי לממשלה

א.נ.,

הנדון: פנייה בנוגע לראש עיריית רמת השרון

ביום שישי האחרון (ה- 29 באוקטובר) התפרסמה בתוכניתו של מר יאיר לפיד כתבת תחקיר של מר עמנואל רוזן, בנוגע להתנהלותו של ראש עיריית רמת השרון, מר יצחק רוכברגר, מול עובדת בכירה של העירייה, עו"ד איילת שושני-ג'ינו, המכהנת כממונה על הנכסים ברמת השרון, ופעילותה בנוגע לנכס שהושכר שלא כחוק לאחותו של ראש העיר, הגב' טובה מאיר (לינק לכתבה - http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-87a0a11c549fb21004.htm).

העובדות העולות מהכתבה בעניין צדקת מעשיה של הגב' ג'ינו נראה שמדברות בעד עצמן, זאת לאחר שהגב' מאיר פינתה באופן מיידי את הנכס, שלדברי ג'ינו הושכר לה שלא כחוק. אך אין זה תפקידי לשפוט עובדות אלה, אשר, למיטב ידיעתי, נמצאות כעת בהליך משפטי שתלוי ועומד בבית המשפט השלום בתל-אביב.

פנייתי זו אליך הינה בקשר לעולה מהכתבה, כי ראש העיר פעל שלא כדין לכאורה כאשר ביקש לנצל את כוח שררתו על מנת לאיים ולהלך אימים על עובד ציבור במטרה לסייע ולעזור לאדם הקרוב לו לקבל דבר לו אותו קרוב לא היה זכאי.

כפי שעולה מהכתבה, מרגע ש"העיזה" הגב' ג'ינו לפעול למיצוי החוק בעניינה של הגב' טובה מאיר, החל ראש העיר להצר את רגליה של הגב' ג'ינו, פגע בסמכויותיה ובאפשרות שלה לבצע את תפקידה בעירייה, אך לשיא מגיעים הדברים, כאשר החל זה לאיים עליה במידה ולא תסכים להסיר את התביעה.

בתחילה איים עליה, כי היה ויחולו הוצאות לעירייה עקב ההליך, ישית הוא הוצאות אלה על גב' ג'ינו. והרי לא קרה עד היום שהעירייה הפסידה בתיק כלשהו? האם גם בתיקים האחרים השית ראש העיר את כל ההוצאות שנגרמו לעירייה על עורך הדין המטפל? האם בקשר לתביעות דיבה, שהגיש ראש העיר כנגד חברי מועצה במהלך הקדנציה הקודמת, תביעות אשר נדחו על ידי בתי המשפט, תוך חיוב ראש העיר לפצות את חברי המועצה בגין הוצאת דיבה כנגדם, פיצה ראש העיר את קופת העירייה בגין כל הוצאות הטיפול בתיקים אלה?

אך חמור פי כמה האופן בו מסתיימת פגישתם של ראש העיר והגב' ג'ינו, אז, על-פי הכתבה, מציב בפניה ראש העיר איום שאינו משתמש לשתי פנים, כאשר אומר לה ראש העיר, במענה לשאלתה "עם מה אני יוצאת?" (זאת לאחר שבמהלך כל הישיבה היא נדרשת לבטל את התביעה) "עם חבל, שהוא יכול להיות או חבל תלייה, או חבל הצלה".

אני רק יכול לנסות לדמות בנפשי את עוצמת הרגשות כאשר הממונה עליך מטיח בפנייך משפט שכזה, כאשר למעשה מוצבת בפני העובדת בחירה שאין היא יכולה לעמוד בה, שמשמעותה שמילוי מחויבותה לפעול לטובת הארגון, כפי שהיא מבינה זאת, עלולה לעלות לה במקרה הטוב בתפקידה, ובמקרה הרע ייתכן ותביא לפגיעה פיזית בה ממש. עובדה שהגב' ג'ינו עצמה אומרת, כי דברים אלה ואחרים גורמים לאווירה של טרור בקרב עובדי העירייה.
לסיכום, לגבי חומרתם של המעשים שנעשו כלפי הגב' ג'ינו, אין לי אלא לצטט את דבריו של מ"מ ראש העיר, מר מאיר דורון, בכתבה: "עשו ממך עפר ואפר".

בנוסף יש לבחון את חוקיות הנחייתו של מ"מ ראש העיר למחוק מכתב התביעה את שמה של אחותו של ראש העיר, זאת לאחר שהגב' ג'ינו הוזזה מטיפול בתיק. הנחייה זו שניתנה ללא כל סמכות ולמיטב ידיעתי גם לא מומשה, הינה המשך להתנהלות הקלוקלת בעניין זה. מ"מ ראש העיר טוען בכתבה, כי קיבל הנחייה לפעול כך, כאשר למיטב הבנתי למ"מ ראש עיר, רק ראש עיר יכול לתת הנחיות.

ויש לזכור, במחיקת התביעה, בנסיבות המתוארות בכתבה, יש משום זלזול בוטה של בכירי העירייה בכספי ציבור ודריסת החוק ברגל גסה. תמה אני אם לא הייתה הגב' מאיר, אחותו של ראש העיר, האם גם אז הייתה העירייה מוותרת כך על התביעה כנגדה? או שמא זו פריבילגיה השמורה למקורבי ראש העיר???

אין זה מתפקידי כחבר מועצה ואין זו התקשורת שצריכה לקבוע מסמרות בדבר, אך לאור כל האמור בכתבה ועל רקע האמון הקורס של הציבור בנבחריו, נראה לי שאין מנוס כי משטרת ישראל והפרקליטות יכנסו לעובי הקורה ויבחנו התרחשויות אלה.

יצויין, כי כנגד מר רוכברגר עומדות מספר המלצות משטרה להגשת כתבי אישום בעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף מסמך ומרמה והפרת אמונים.

אודה לקבלת התייחסותך בהקדם, האם אכן בכוונתך להורות על פתיחת חקירה משטרתית בעניין.


בברכה,

עו"ד אבי גרובר


העתקים: השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס – מבקר המדינה

יום שלישי, 12 באוקטובר 2010

רוכברגר - כנס את וועדת החינוך!!!

פנייה שהעברתי היום לממונה על המחוז על מנת שתדרוש מראש העיר, איציק רוכברגר, את כינוס ועדת החינוך, אשר כונסה פעם אחת בלבד במהלך הקדנציה הנוכחית בניגוד להוראות פקודת העיריות.
אל: גב. גילה אורון
הממונה על המחוז – משרד הפנים

ג.נ.,

הנדון: כינוס ועדת החינוך – רמת השרון

הריני מתכבד לפנות אלייך בבקשה, כי תורי לראש עיריית רמת השרון ויו"ר ועדת החינוך בעיר, מר איציק רוכברגר, לכנס את ועדת החינוך בראשה הוא עומד, וזאת מהטעם הפשוט שעל אף האמור בסעיף 166 לפקודת העיריות, ועדת החינוך כונסה במהלך הקדנציה הנוכחית פעם אחת בלבד, בחודש מאי 2009, ולא כמתחייב בפקודה אחת לשלושה חודשים.

יתרה מכך, במהלך התקופה שעברה מאז, ביקשתי יותר מפעם, הן בעל-פה והן בכתב, את כינוס ועדת החינוך וזאת מטעמים שונים. מר רוכברגר, דחה בתוקף את בקשותיי ואף הגדיל ועשה, כאשר בישיבת מועצת העיר מיום 4.7.2010 הודיע מר רוכברגר בצורה מפורשת שאין בכוונתו לכנס יותר את וועדת החינוך, זאת לאחר שביטל, מבלי לנמק את סיבת הביטול, ישיבה של ועדת החינוך שנקבעה לחודש אפריל 2010.

לדוגמא, במכתב ששלחתי למר רוכברגר מחודש פברואר 2010 ביקשתי לקיים דיון בתוכנית שביקשתי להעלות לדיון בוועדה, שמטרתה השקעה מאסיבית של כספים בחינוך היסודי, במטרה להעניק לילדינו בסיס איכותי וטוב להמשך לימודיהם, זאת מתוך מטרה שבתוך כמה שנים, יהיה פחות צורך בתוכנית המא"ה. תוכנית המא"ה הינה תוכנית מבורכת, אשר משלבת שורה של כלים חשובים, אך היא גם תוכנית יקרה ביותר הצורכת משאבים רבים מאוד מהתקציב העירוני, שייתכן ולו היו מופנים לחינוך היסודי היו אפקטיביים ויעילים הרבה יותר.

מיותר לציין, שלא התקיים כל דיון בכך עד מועד מכתבי זה. בהמשך, ניסיתי דרך ועדת הכספים להביא להפניה של תקציבים למימון רכישת לוחות חכמים והפניית תלמידים נוספים לאבחונים בדבר לקויות למידה, אך שוב נדחתה בקשתי מבלי שהתקיים בעניין דיון ראוי בפורום המתאים לעריכת דיון כאמור, שהוא ועדת החינוך. יצויין, שבתי הספר בעיר לא ממתינים לתקצוב הנ"ל מהעירייה ורוכשים באמצעות כספי הורים לוחות חכמים בעצמם.

לאחרונה, התקיים דיון בוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנושא תוכנית הבינוי של הכפר הירוק, לפיו יגדל השטח הבנוי בכפר הירוק מכ- 40,000 מ"ר כיום למעל ל- 100,000 מ"ר על-פי התוכנית באופן מדורג על פני מספר שנים. לישיבת ועדה זו, אשר עוסקת בעניינים תכנוניים, נזדעקה מנהלת אגף החינוך בעיר, הגב' מיכל מנקס, וקיבלה, בהתאם לבקשתה, אישור להציג בפניי הוועדה המקומית חוות דעת שלה בדבר ההשלכות של התוכנית על אגף החינוך בעיר. האם דיון בחוות דעת זו, לא נכון יותר שתתקיים בוועדת החינוך?

בנקודה זו ברצוני לצטט מספרו של ד"ר אליהו וינוגרד, נשיא בית המשפט המחוזי בת"א-יפו לשעבר, דיני הרשויות המקומיות (עמ' 276):

"מועצה של רשות מקומית מורכבת ממספר לא קטן יחסית של חברים. עובדה זו מקשה לעיתים על דיון ממצה ומורחב על נושאים הדורשים דיון כזה. לשם כך קיימות הוועדות, אשר בהרכב מצומצם יותר של חברי המועצה הן יכולות לדון באופן יסודי ומעמיק בנושאים אשר בטיפולם ולהביא את דעותיהן או מסקנותיהן בפני מליאת המועצה."

על כן הינך מתבקשת להורות לראש העיר, מר רוכברגר, לכנס בהקדם את וועדת החינוך בהתאם לפקודת העיריות, בין השאר, בנושאים המפורטים לעיל.

יצויין עוד, כי אין זו הוועדה היחידה מבין ועדות העירייה שאינה מתכנסת וישנן אף ועדות אחרות שלא כונסו כלל מאז תחילת קדנציה זו.

בברכה,
אבי גרובר

יום שבת, 18 בספטמבר 2010

הדשא בכפר ירוק יותר?

אחד הנושאים הבוערים ביותר בתחום החינוך עלה בתחילת השבוע על סדר יומה של העירייה וזאת דווקא במהלך של דיוניה של ועדה, מהפחות קשורות לתחום, הועדה המקומית לתכנון ובנייה.

הועדה, שאחראית על ניהול ענייני התכנון והבנייה בעיר, נדרשה לאשר את תוכנית הבינוי של מתחם הכפר הירוק בהיקף של עד 110,000 מ"ר, לעומת קרוב ל- 40,000 מ"ר כיום. במהלך הדיון גם הסתבר לחברי הועדה החדשים, שלמעשה היקף הבנייה בכפר הירוק כבר אושר במהלך הקדנציה הקודמת ושכל שנותר לחברי הועדה לאשר היום הוא כיצד יבנו אותם שטחים - בעיקר מה יהיה הגובה המקסימאלי של כל בניין וכיצד אלה יפרסו בשטח הכפר ואיך ובאיזה גודל יהיה מרכז הקונגרסים המתוכנן שם.

הספיק מבט אחד בעינייה של מיכל מנקס, מי שעומדת בראש המינהל החינוכי בעיר, כדי להבין שמבחינתה מדובר כאן בהרבה יותר, ושלמעשה מה שעומד על הפרק הוא נושא החינוך הפרטי מול החינוך הממלכתי והיכולת של החינוך הממלכתי להתמודד כראוי מול הטרנד החדש הזה, שהכפר הירוק הוא מהמובילים שלו.

בצירוף מקרים התפרסמה בדיוק בסוף השבוע, שקדם לדיון בוועדה, כתבה של רענן שקד במוסף 7 ימים של העיתון ידיעות אחרונות על בתי הספר הפרטיים בישראל, כשהכפר הירוק מתואר בכתבה כאחד מובילי הטרנד. הכפר הירוק, שהוא לא בדיוק בית ספר פרטי, אך לכל דבר ועניין מתנהל ככזה, מתואר בכתבה כמציע לתלמידיו כיתות קטנות יותר, סגל מורים שנבחר בקפידה ולימודים עשירים בתוכן ובאמצעים העומדים לרשות המורים. מנגד, נדרשים התלמידים לשלם סכומי כסף לא מבוטלים, שבמקרה של הכפר הירוק מגיעים לכ- 1,000 ש"ח לחודש.

קובי (סיסקו) נווה, מנכ"ל הכפר הירוק, מתאר בכתבה את ההיסטריה הקיימת להתקבל לכפר הירוק, כשל- 1,500 המקומות בכפר הירוק מתקבלים אחד מכל חמישה פונים. סיסקו מצוטט בכתבה כאומר: "כל הרשויות מסביב נלחמות נגדנו, מפגיזות את מנכ"ל משרד החינוך במכתבים שיש נהירה של אלפי תלמידים שרוצים כל שנה ללמוד אצלנו במקום במוסדות שליד הבית שלהם".

כשקוראים את הכתבה קשה שלא לקנא קצת ועוד יותר מכך להרגיש מעט אשם, על כך שאתה כהורה חורץ את גורל ילדך ללימודים בכיתה עם שלל ליטל מעתוקיות במקום עם הבוגרים העתידיים של 8200.

הדיון בוועדה המקומית הסתיים בכך שניתנה לגב' מנקס שהות של 45 ימים להכין חוות דעת מפורטת בדבר ההשלכות הצפויות מהקמת קריית החינוך המורחבת בכפר הירוק, אך כפי שכבר ציינתי למעשה היקף הבנייה בכפר הוא מבחינת עובדה מוגמרת, וכל שאנו בוועדה יכולים לעשות הוא להחליט שהבנייה תעשה לא בבת אחת, אלא תיפרס על-פני שנים רבות.

ולכן זה בכלל לא העניין כאן. את הכפר הירוק אי אפשר ולא צריך לסגור וגם את הרחבתו אי אפשר למנוע, אלא כאמור רק לעכבו במעט. בכוונתי לדרוש שחוות הדעת שתוכן על-ידי הגב' מנקס תובא לדיון בוועדת החינוך או במליאת המועצה (במידה וראש העיר לא יפסיק עם החרם המטופש והילדותי שלו על דיוני ועדת החינוך) כדי למצוא דרכים ובעיקר תקציבים (שתאמינו לי קיימים במערכת והרבה) שיאפשרו למערכת החינוך העירונית תחרות הוגנת ומכובדת אל מול החינוך הפרטי, דוגמת זה שבכפר הירוק. בין השאר, נצטרך למצוא דרכים למנוע מצב בו בני הקטן פתח את כיתה א' בכיתות של 31 ילד בכיתה, כשרק לפני 3 שנים החלה ביתי הבכורה את לימודיה בכיתה של 28 ילדים, ושלא ההורים הם שיקנו לוחות חכמים לכיתות אלא שהעירייה היא תממן גם אמצעים וגם הכשרה והעצמה של המורים העובדים אצלה, ויש עוד המון שאפשר לעשות.

שנה טובה ומחכימה שתהיה לנו,
אבי

יום שישי, 3 בספטמבר 2010

לרועיקי


גבר קטן שלי, רועי

שבועות ארוכים של ציפייה, של חששות, של התרגשות אדירה, הסתיימו להם הבוקר בצלצול אחד קטן. ברגעים רבים במהלך החופש הגדול לא היית כהרגלך. נראה שההתבוננות בכל השנים האלה בקשיים של אחותך הגדולה בלימודיה שלה, חדרו לליבך הרגיש ונטעו בו חשש מפני המקום החדש הזה אליו גם אתה הולך. הבוקר כשהתבוננתי בך מרחוק פוסע לבית הספר בהליכה הזו שלך, ועוד יותר כשהתקרבתי אליך וראיתי את החיוך המקסים הזה שלך, ידעתי שרועי שאני מכיר חזר ובגדול. כשהובלת את השורה של ילדי הכיתה שלך לרחבה בטקס הקבלה שלכם לבית הספר, מין שלווה כזו ירדה עליי. אתה תסתדר ותצליח כאן.

כולם חזרו ואיחלו לך שיהיה לך כיף. אני מקווה שתסלח לי חמוד קטן שלי, אם אאחל לך משהו קצת אחר. אני רוצה לאחל לך שבית הספר יהיה מקום מעניין ומאתגר בשבילך, מקום שתלך אליו בבוקר עם חיוך ושיהיו לך בו המון חברים טובים.

כהורה תפקידי הוא לחבק אותך ולהרעיף עליך אין סוף אהבה, וגם לתת לך את כל התמיכה והעזרה שאתה רק צריך. כשתתקשה ולא תצליח, להתיישב לידך, בשקט וברוגע, ולהסביר לך מה בדיוק רוצים ממך ולעזור לך להתמודד עם האתגרים החדשים. להסביר לך שזה לגיטימי (אל תתבייש לשאול אם אתה לא מבין איזו מילה, לגיטימי זה שמשהו הוא בסדר, מותר, מקובל) לפעמים לא להצליח, אבל חשוב לפחות לנסות.

כחבר מועצה תפקידי הוא לדאוג שתהיה לך את הסביבה האופטימאלית (מה חמוד? אופטימאלי זה הכי טוב) כדי להצליח. שהמערכת סביבך תהיה ברמה הגבוהה ביותר עם האנשים הטובים ביותר ושלרשות אותם אנשים יעמדו הכלים הטובים ביותר. לדאוג שתילמד תכנים מעניינים ומאתגרים והכול במטרה שתוכל למצות את הפוטנציאל שלך (פוטנציאל, מה זה פוטנציאל? המשמעות של המילה פוטנציאל היא יכולת שעדיין לא מימשו אותה לגמרי). ולא פחות חשוב, שתרגיש בטוח בבית הספר, גם מפני ילדים גדולים יותר וגם מאנשים מבוגרים ורעים.


אז קדימה מתוק. לשנינו יש עוד הרבה עבודה לפנינו. שנה מוצלחת לך וגם לי.


יום ראשון, 8 באוגוסט 2010

המחירים ממשיכים לנסוק וראשי העיר ממשיכים לישון

לפני קצת פחות משנה הגשתי למליאת מועצת העיר הצעה לסדר לפיה רבע מיח"ד בפרויקטים חדשים של בניינים בני 3 קומות ומעלה יהיו דירות של עד 85 מ"ר שטח עיקרי, וזאת בתקופה בה מאות יחידות דיור נמצאות בהליכי בנייה ואישור בגופים השונים של העירייה.
מטרת ההצעה הייתה להרחיב את היצע הדירות המתאימות לזוגות צעירים, ובכך להבטיח לרמת השרון אופי צעיר ודינמי גם בעוד עשרים ושלושים שנה (http://www.ramat-hasharon.muni.il//PDF_Files/CouncilDecisions/11_10_09_M.pdf).
לצערי, הצעתי נדחתה על הסף והמחירים, כמו שאפשר לראות בלינק למטה מהאתר "כלכליסט", ממשיכים לנסוק כלפי מעלה, משאירים יותר ויותר צעירים כמעט ללא סיכוי לרכוש דירה בעיר שאליה הם כל כך היו רוצים לחזור.

יום שישי, 25 ביוני 2010

אני שמח לבשר שוועדת הכספים של עיריית רמת השרון אישרה בישיבתה ביום רביעי (ה- 23 ביוני 2010) את הצעתי (אותה כבר הגשתי בחודש מאי 2009) לביצוע כבר בשנת התקציב 2010 של מדרכות ושבילי אופניים בדרך משה סנה (בין צומת הכפר הירוק וצומת הפיל), כך שתתאפשר נסיעה בטוחה ורציפה בדרך זו.

לצערי איני איש בשורות בעניין הלוחות החכמים והאיבחונים, כשהעירייה ממשיכה להתבסס על הידיעה שההורים אינם מחכים ורוכשים את אלה מכספם.

http://www.local.co.il/ramat-hasharon/71796/article.htm

יום שלישי, 12 בינואר 2010

דבריי בישיבת אישור תקציב רמת השרון לשנת 2010

ערב טוב,
אני רוצה להתחיל בתודה גדולה לגזבר העירייה, גיל גורדון. איש שפשוט תענוג לדבר איתו ולדון איתו בעניינים. האיש עושה לילות כימים בניסיונות להכניס מצד אחד עוד כסף לקופה של כולנו, ומצד שני, אין אבן שהוא לא הופך בניסיונות לייעל את המערכת.
לפני שאתייחס לתקציב עצמו, אני מבקש להתייחס לאופן הכנת התקציב. דיברתי על זה שנה שעברה, והצצתי לקראת הדיון היום בפרוטוקולים של ישיבות מליאה לאישור תקציבי שנים עברו, ועצוב לראות עד כמה שום דבר לא משתנה וההתנהלות ממשיכה להיות כזו שפשוט מזלזלת בנו חברי המועצה.
גם השנה קיבלנו את התקציב לעיוננו ימים ספורים לפני הדיון בועדת הכספים ותוך פחות משבועיים אנחנו כבר כאן מאשרים את התקציב. ובואו נאמר את האמת, מטרת הדיון כאן היא לעשות וי ליד הסעיף בחוק שאומר "תקציב העירייה יאושר במליאת המועצה". כל המלל שירוץ כאן, כל השאלות, כל ההשגות, לא ישנו כאן כלום ולא יזיזו שקל מסעיף לסעיף.
כשניסיתי לברר לעומק דברים כאן בתקציב, לצערי, לא לגמרי הצלחתי בכך. ביקשתי לקבל את העלויות של כל ההתקשרויות בלי מכרז של העירייה. הגיוני, לא? מודד ב- 1.4 מיליון ש"ח, יועץ לענייני צעירים ב- 134 אלף ש"ח לשנה, כל אלה מסתתרים פה בתקציב. יועץ לועדת גבולות, עוד עובד? עורכי דין לכל התביעות והחקירות שקורות כאן? הרי לא נראה את זה בהוצאות השכר בתקציב. אז נעניתי בהתפלפלות משפטית של היועץ המשפטי בהוראת ראש העיר. תשובות לא קיבלתי.
לפני מספר ימים קיבלתי את ההתייחסות של סיעת מרצ לתקציב. רואים שהושקעה כאן עבודה רבה. אבל לצערי התייחסות זו מסתיימת בדרישה לתיקונים קוסמטיים למדי בתקציב ונופלת למלכודת האכזרית של מתווה הטייס האוטומאטי שעומד בבסיס הכנת התקציב – טייס שאין לו לא לב ולא נשמה.
אז אני, לא מתכוון בכלל להיכנס כאן למשחקי המספרים ואני רוצה לדבר על מהות.
איציק, גם השנה אתם באים עם הבלוף הזה של אי עלייה בתעריפי הארנונה, אבל איך שלא תקראו לזה, המציאות היא שרבים מתושבי רמת השרון משלמים היום הרבה יותר ארנונה מאשר שילמו כשנבחרת לראשות העירייה. ובמקביל, אם לא די בכך, באים בתקציב הזה ומבקשים מאיתנו לאשר שיותר ויותר שירותים יינתנו בתשלום נוסף מכספי התושבים. כמו שיונה אסף לנו יפה, יש כאן זינוק של יותר מ- 30% בתשלומים של תושבים, ומי שקורא לעומק את הצעת התקציב וחי את מה שקורה ברמת השרון רואה שזה רק קצה הקרחון. לכו לגני הילדים ותראו שוועדים אוספים כסף כדי לקנות משחקים וצעצועים לגנים, או למשל, עוד דוגמא קטנה, אתמול היה הפנינג של הארגונים הירוקים בגבעת הנרקיסים לשמירה על המתחם בחינם, ואתם מוציאים שבוע אחרי סיורים לאותו המקום בדיוק בכסף. נראה שמסחטת הכספים הזו קצת יוצאת כאן משליטה.
התוצאה היא שתושבי רמת השרון משלמים פעמיים: ביד אחת אתם גובים את אחת מהארנונות מהיקרות בארץ, וביד השנייה אתם מנסים בכל דרך לחלוב מהתושבים כמה שרק ניתן יותר, באמצעות היטלים, אגרות, תשלומים ועוד כל מיני טריקים אחרים.
אבל אנחנו כאן בשביל לדון בשאלה מה בעצם עושים עם כל הכסף הזה? איזה שיפור דרמטי קרה כאן בעיר? מלבד אולי הגינות הציבוריות.
ביותר מדי מחלקות, השירות הניתן לתושב הוא לא מספק, בעיקר בגלל שכוח האדם לא עומד בהיקפי העבודה הנדרש ממנו. לדוגמא, אני רואה את זה שוב ושוב בכל מה שקשור למחלקת ההנדסה בעיר. אנשים מקצוענים ברמה הכי גבוהה, עם ניסיון אדיר, אבל שלושה – ארבעה אנשים מול עיר שלמה שמתחדשת ומתחדשת?
ברמת השרון מודל 2010 יותר מדי תלמידים, יושבים לא מספיק שעות, בכיתות דלות אמצעים, עם לוח רגיל, לומדים מתוכניות לימוד לא מספיק ברורות. איך אני יודע את זה? כי כשהתעמקתי בתקציב החינוך, ואני חייב להודות שהייתי פשוט המום, מצאתי שברמת השרון יש 21 כיתות מא"ה? מדובר כאן בכישלון מוחלט של כל המערך העירוני בתחום החינוך. אני קורא כתבות על הורים לתלמידים ברמת השרון שמגישים עתירות, כי לא מקבלים אותם למסגרות של מצוינות בערים אחרות, ואנחנו הפכנו למוקד עלייה לרגל של אוכלוסיות על סף נשירה מהמערכת.
תוכנית המא"ה צריכה להיות פתרון זמני לטיפול בבעיה כאובה. הייתי מצפה כאן לשמוע על תוכנית חומש שהוכנה והופקה בועדת החינוך, כיצד תוך 5 שנים יש לכל היותר כיתת מא"ה אחת בכל תיכון. הרי ברור שכל שקל שיושקע בגיל היסודי לעניין, יחסוך 10 שקלים שנצטרך להוציא בגיל התיכון. אבל כנראה שאין לך איציק זמן לכנס את הועדה הלא חשובה הזו.
ודרך אגב, אחרי כל הכספים האדירים שמושקעים בהעלאת אחוז הזכאות, הפרמטר המקודש היום של המערכת, רמת השרון עוקפת רק באחוז אחד את רעננה בשיעור הזכאים לבגרות, פחות מעשירית האחוז מעל הוד השרון, וב- 3.5% מעל הרצליה, שכולן באשכול סוציו-אקונומי נמוך משל רמת השרון.
בתחומי התרבות, הנוער, יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות, אבל שוב אפס מעוף, אפס חזון, מה שהיה הוא שיהיה.
אבל מה אפשר לצפות מעיר שאין בה ולו מוסד תרבות משמעותי אחד, וכל תקציב התרבות למבוגרים ולנוער גם יחד(!) עומד על 1.89% מהתקציב השוטף, שזה כולל גם את תקציב השכר שלא מן המניין של "יועץ ראש העיר לענייני צעירים", שבכסף שמבוזבז עליו היה אפשר להרים יופי של עיר נוער בקיץ ולתת לצעירים האלה מקומות בילוי ראויים, במקום לשוטט בגינות ואז להשקיע סכומי כסף בלרדוף אחריהם לשם.
לקחתם מוסד מפואר של סטודיו פתוח ולאט אבל בטוח אתם מחריבים גם אותו. אם ב- 2008 השתתפו בו 80 אמנים, השנה סביב ה- 30 ורבים מהם לא בטוחים שהם ישתתפו בזה בשנה הבאה. ולמה? כי פתאום הם צריכים לשלם כסף וכי אין שום בקרה מי מציג ומי לא. חלקם אמרו לי שהפכו את זה לסוג של בזאר חרוזים. אבל למה שיבוא שינוי, הרי גם וועדת התרבות לא התכנסה מאז הבחירות ולו פעם אחת.
יש כל כך הרבה דוגמאות. למשל, נושא איכות הסביבה - עם הוצאה בשיעור של 0.11% מהתקציב. זהו סכום שמעיד על היחס. מיותר לציין שגם ועדת איכות הסביבה לא קיימה אף ישיבה השנה!
הוועדה לחזות העיר לא התכנסה – טוב בשביל לשתול פרחים כנראה שבאמת לא צריך ועדה. גם ועדת התחבורה לא התכנסה – אז מה אם מקדמים כאן שורה של פרויקטים לבנייה שיעמיסו מאוד על עומסי התנועה בעיר?
בשורה התחתונה, כשאין מדיניות וסדרי עדיפויות, כשאין בחינה של התקציב מול היעדים ומול מדדי ביצוע, כשהתקציב העירוני מנוהל כאילו מדובר בעסק פרטי של ראש העיר וללא דיון אמיתי ומקיף יחד עם כל חברי העירייה ועם אנשי מקצוע בתחומים השונים, אז מקבלים תקציב חסר מעוף ולעיתים אף מנותק מהמציאות. והעיקר שהתקציב מאוזן. להתראות בשידור החוזר בשנה הבאה...