וכל הכבוד לבחור אחד שהעז

ביום שלישי האחרון ארע אירוע של אלימות קשה בחטיבת הביניים עלומים. 3 נערים בני 14 הלומדים בתל אביב חדרו לבית הספר במהלך אחת ההפסקות ושם תקפו במכות נער הלומד בעלומים בן גילם, זאת מאחר ואותו נער "העיז" להתחיל עם חברה לשעבר של אחד מהם. אליהם הצטרף נער נוסף מעלומים, הנראה בסרט בועט בראשו של הנער המותקף בעודו שוכב על הרצפה.

למזלו של הנער המותקף, נער נוסף שהיה עד לאירוע, באומץ רב יש להגיד, לא פחד, הסתער למרכז ההתרחשות, הדף את התוקפים, שלף את הנער המותקף ומשך אותו במהירות לחדר המנהלת של בית הספר. נער זה הוא נקודת האור באירוע קשה זה והוא חייב לקבל אות הוקרה על האומץ והחברות שגילה.

הנהלת בית הספר הגיבה לאירוע במהירות. כנגד הנערים שחדרו לבית הספר הוגשה תלונה על הסגת גבול, ומשפחת הנער המותקף הגישה תלונה כנגד המתקיפים. התלונה נמצאת בחקירת המשטרה, ומן הסתם כל זמן שמתנהלת חקירה לא ניתן להרחיב בקשר אליה. הנער התוקף מעלומים הורחק לשלושה ימים באופן מיידי מבית הספר. למיטב הבנתי זה העונש המירבי שבית הספר רשאי לתת בנסיבות. אם כי נראה שמדובר בעונש קל מאוד, שספק אם יש בו להרתיע מפני התנהגות דומה.

לי כחבר מועצה חשוב מאוד לברר האם מדובר כאן באירוע נקודתי חד פעמי או בתופעה רחבה יותר. מספר הורים סיפרו לי שיש אלימות רבה בשכבה ספציפית זו. במשטרה טוענים שמדובר במספר בודד של נערים בעייתיים ולא יותר. לכן דרשתי כבר ביום חמישי בבוקר מסגנית ראש העירייה, הגב' שירה אבין, לכנס בדחיפות את הוועדה להגנת מעמד הילד, בה חברים נציגי אגפי העירייה, לרבות החינוך והרווחה, המשטרה והורים, כדי לבחון את היקף התופעה והכלים להתמודד איתה, זאת בעיקר על רקע חופשת הקיץ הקרבה.

אודה לכל מי שיכול לסייע לי במידע לגבי היקף התופעה ואני מזמין כל אחד לפנות אליי בעניין, כמובן תוך שמירת דיסקרטיות מלאה. כמו-כן, כל אחד שמעוניין להשתתף בדיון מוזמן לפנות אליי ואדאג להזמינו.

ישראל היום - כתבה על פיטוריה הלא חוקיים של איילת ג'ינו

כל תושב ברמת השרון חייב לקרוא את הכתבה הזו מישראל היום מיום 25.5.2012 של מוטי גילת ועוזי דיין כדי להבין מה קורה בעירייה:

את צודקת אבל את גם מפוטרת

ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, התנכל לבכירה ופיטר אותה לאחר שהעזה להתריע על אי סדרים, לרבות כאלה הקשורים לאחותו, שנסמכו על מסמכים והקלטות * מה החליט השופט אחרי חשיפת העלילה? שהמתלוננת צודקת, שגירסתה נכונה, ושפוטרה ממניעים זרים * אבל כבודו שלח אותה הביתה משום שהיא מנהלת "קשוחה" ו"תובענית" ואבדו יחסי האמון בינה ובין רוכברגר ואנשיו * לקרוא ולשאול: רשע וטוב לו, צדיק ורע לו?

מרדכי גילת | עוזי דיין

 ביום ראשון השבוע, בידיים רועדות, עילעלה עובדת עיריית רמת השרון, איילת שושני ג'ינו, בפסק הדין של בית הדין לעבודה בתל אביב, שם חיפשה בשנה האחרונה את הצדק. היא האמינה שיש דבר כזה.

עשרות העמודים הראשונים נטעו בה תקווה שהיא גם תמצא אותו: נשיא בית הדין, השופט מיכאל שפיצר, סמך ידו על דבריה כי פוטרה מתפקידה כמנהלת הנכסים בגין מאבקה בשחיתות. הוא מתח ביקורת קשה על ראש העירייה, יצחק רוכברגר, ודחה את גירסתו. האמת, מתברר, לא היתה נר לרגלי נבחר הציבור הזה.

כבודו לא הותיר ספק בשאלה מי האיש הרע בסיפור ומי האישה הטובה. הוא קבע: הפיטורים של ג'ינו נעשו שלא כדין וממניעים זרים. טענת העירייה כי היא קיימה דיון ענייני לפני שהחליטה על פיטורי ג'ינו, "היא לעג לרש."

פסק הדין מצייר בעצם ראש עירייה כוחני, בלתי אמין, שהחליט לנקום במי שהעזה להתריע על מעשים שלא ייעשו. זה החטא הגדול שלה. רוכברגר ראה בג'ינו עובדת מסוכנת למלכות, עקשנית ודעתנית, שצריך ללמד אותה לקח. כשגילה שהיא אינה נבהלת מאיומיו לפטר אותה - לחלופין, אינה מוכנה להיפרד ממחלקת הנכסים - החל במסכת של רדיפות והשפלות. ניסה לשבור את רוחה.

ואכן, הראיות המצמררות שנאספו על שולחן השופט שפיצר מציגות את רוכברגר כנציג בולט של משפחת הרוע. אדם אכזר, לא ישר ציבורית, אויב מוצהר של שלטון החוק והמינהל התקין. כבודו ירה חץ אחר חץ לעבר העירייה והעומד בראשה, הצביע על סתירות קשות בעדויות נציגיה ולא השאיר כמעט אבן מטענות ראש העירייה. הוא קרע את המסכה מפרצופו.

אבל כשהגיעה ג'ינו אל קריאת העמודים האחרונים של החלטת כבודו - נדהמה: בית הדין שלח אותה הביתה. חושפת שחיתות יקרה, כאילו אמר לה כבודו, אף שמצאתי שאת אמינה, צודקת וישרה - מקומך לא בעירייה. מתריעים בשער צריכים לחפש את הצדק שלהם במקום אחר. את מפוטרת.

צדיק ורע לו, רשע וטוב לו? כן, גם אחרי שכבודו ריפד את ההחלטה המבישה, שעלולה לעודד שחיתות, בסטירת לחי מצלצלת ליצחק רוכברגר.

 ראש העירייה חויב לשלם למתלוננת מכיסו הפרטי 25 אלף שקלים הוצאות משפט, כשבנוסף תקבל ג'ינו פיצויים בגובה של 24 משכורות, כחצי מיליון שקלים. במושגים של התעללות בעובד מפוטר, מדובר בתקדים חשוב מבחינת סכום הפיצויים. במושגים של התעללות בעובדת שחטאה ביושרה - מדובר בפרס למי שעשה מעשה נבלה. אין מנוס מלקרוא לילד הזה בשמו.

האחות של ראש העיר

איילת ג'ינו היא עורכת דין במקצועה שהחלה לעבוד בעירייה בשנת 1995 כממונה על נכסי הרשות. לנוכח הצלחתה היא התבקשה עם הזמן לעסוק גם ברישום הנכסים, צברה ניסיון וקנתה לעצמה שם של עובדת מקצועית, מצטיינת, שדרשה הרבה מהכפופים לה כמו גם מעצמה. להנהלת העירייה בראשות רוכברגר היתה הרבה הערכה אליה.

כך עד לינואר 2010 כשהיא החלה בהליכים לפינוי נכס שהוחזק לטענתה בניגוד לחוק על ידי אחותו של ראש העירייה, הגב' טובה מאיר. אוי, איך עושים דבר כזה? איך מעזים לפנות מנכס עירוני את אחותו של ראש העירייה? איך אוזרים אומץ להתעמת עם האיש הכוחני הזה, גס הרוח, שאינו בוחל באמצעים וכבר שנים משליט טרור בעירייה?

כאן, במקום הזה, טענו פרקליטיה של ג'ינו, עוה"ד אמנון יצחקניא ואילן סובל, החלה ההתנכלות האכזרית לעובדת הבכירה. זה קרה כשג'ינו גילתה כי מאחורי גבה הורה מ"מ ראש העירייה, מאיר דורון (נפטר בינתיים,( למחוק מכתב התביעה של העירייה את טובה מאיר; זה נמשך כשג'ינו התנגדה, שלחה מכתבים ונלחמה באישה המיוחסת; זה טיפס מדרגה כשגב' מאיר פינתה בסוף את הנכס, אבל לא שילמה לטענת ג'ינו חוב כספי לעירייה.

מנהלת הנכסים העקשנית נהגה באחותו של רוכברגר כמו בתושבים אחרים, כתבה לראש העירייה מדוע אחותו צריכה לשלם את החוב ושמעה אותו מאיים עליה: "בכוונתי לחייב אישית את מי שיגרום לה להוצאות מיותרות... בגלל שזאת אחותי... אם יהיה מצב שאחותי תגיש תביעה נגד העירייה על נזק כספי שנגרם לה בגין הדבר הזה, אחייב כל אחד מהאנשים שעשו במלאכה, לרבות את מאיר דורון, בהוצאות על הנזק"...

רוצה לומר: רדי ממנה. את תשלמי ביוקר אם וכאשר אחותי תתבע ותנצח במשפט. אל תרגיזי אותי.

בהמשך השיחה, אותה נאלצה ג'ינו להקליט מחשש שרוכברגר יכחיש את הדברים, טען ראש העירייה כי אינו צד בסיפור ואינו מתערב בו. "איש לא פנה אלי," אמר, "ואני לא נכנס לזה." אבל באותה נשימה כמעט הוא חזר לאיים ולהזהיר כי במקרה של הגשת תביעה הוא יחייב אישית את עובדי העירייה לשלם את הכסף.

למה? "כי מלכתחילה לא היו צריכים להכניס אותה (את אחותו) לתמונה... אני לא רוצה להלך אימים חס ושלום על עובדים או משהו כזה שיחשבו שבגלל משפחה או משהו כזה אני... השם שלי חשוב לי יותר מהכל."

מסכת השפלות נבזית

השם הטוב חשוב לראש העירייה? התנהגותו יכולה להוביל למסקנה אחרת. היא יכולה ללמד למשל שיצר הנקמה חזק ממנו והרצון להטיל פחד ואימה על עובדים, חשוב לו יותר.

ואכן, מהרגע שג'ינו סירבה להיכנע לתכתיביו ואף התריעה על חשד נוסף לחוסר ניקיון כפיים, התעלל בה ראש העירייה ללא רחמים. הוא קשר את ידיה בעבודה; הוא הודיע לה כי מעתה ואילך תהיה כפופה ישירות אליו; הוא אסר עליה לצאת מתחומי העירייה ללא רשותו, לרבות לדיונים בתביעות של העירייה בבתי המשפט; הוא קרא לה ללשכתו לעיתים תכופות כדי לנזוף בה, לצעוק עליה, לעלוב בה; הוא בא אליה בטרוניות חסרות שחר; ובסוף, כעבור כמה חודשים, אמר לה במפורש: אני מתכוון לפטר אותך.

בשיחה ביניהם בסוף אפריל ,2010 אמר לה רוכברגר כך: "לא תוכלי לחייב אותי לעבוד איתך. מספיק שאני מתחת לאדמה. אמצא איזו פיסקה, לא יודע מה, שאומרת זה וזה, ככה וככה... נתתי לה את המינוי, טעיתי, זה לא עובד, אני רוצה לשנות את הפורמט... מה, בית משפט יכול למנוע את זה"?

ועוד אמר ראש העירייה: "לא יעזור לך כלום, אביא את זה למליאת המועצה... אני יכול לקחת לך את התפקיד, אבל אלך על הכל ביחד...אלך גם על התפקיד השני שאי אפשר לעבוד איתך... ייקח חודש, ייקח חודשיים, ארבעה חודשים, בסוף זה ייגמר... זה לא טוב לך, לא למערכת, לא לי, לא לאף אחד. בסוף כולם נפגעים ונפרדים."

השופט שפיצר, שישב בדין יחד עם נציג העובדים, אריה המר, ונציגת המעבידים, חגית פורת, נדהם מהדברים וכתב: "אין זו אלא אמירה שיש בה כדי להצביע על שיקולים זרים המניעים את ראש העירייה שאומר לתובעת בלא כחל וסרק כי יחפש סיבות לפיטוריה מתחת לאדמה."

במילים אחרות: החבר רוכברגר החליט לבנות לה תיק. לחפש סיבות להדחתה.

התוכנית הזאת מומשה, נולדו תלונות חדשות, התיק האישי הריק והנקי של ג'ינו משך שנים הוכתם, וכרגיל באירועים כאלה, נשלף הנשק הכל יכול: המתלוננת סובלת מבעיות של יחסי אנוש... עובדות שהיו כפופות לה שבע ושמונה שנים טוענות שהן מפחדות ממנה; עובדים נוספים התרחקו ממנה.

מי שהיתה עובדת מצטיינת הפכה פתאום לאישה מסוכנת, לעובדת רשלנית, לאויבת הציבור והממלכה. שומרי נפשם בעירייה, שהבינו ודאי מי נגד מי, התייצבו לימין ההנהלה. היחס אליה היה כאל מצורעת.

הבילבול של יו"ר הוועד

חודשיים אחרי שרוכברגר חשף את כוונותיו האמיתיות, אחרי שבאורח פלא גם ועד עובדי העירייה התגייס למאבק בעובדת הבכירה במקום להגנתה, הוזמנה איילת ג'ינו לשימוע שלפני פיטורים. סל הטענות שהונח על השולחן במעמד הזה היה גדול, אבל חסר יסוד ברובו, כפי שהתגלה לימים בביה"ד לעבודה. השופטת הראשונה שדנה בפרשה, ד"ר אריאלה גילצר-כץ, נאלצה כבר אז למתוח ביקורת קשה על העירייה ועל העומד בראשה.

כבודה דנה בכמה בקשות מקדמיות של ג'ינו, שמעה את עדי העירייה והבינה מי עומדים לפניה. היא קרעה לגזרים את הטענות של חבורת רוכברגר - אותה קבוצה שיוצגה על חשבון הקופה הציבורית בידי עוה"ד סיגל פעיל וזוהר גיבס - והורתה להחזיר את העותרת לעבודה עד להכרעה סופית.

אחד העדים שעליהם ביקשה העירייה להסתמך היה יו"ר ועד העובדים בעירייה, יצחק כהן, שאיים להשבית את העירייה בגין תלונות שקיבל לדבריו מעובדות המחלקה. בין היתר כתב כהן בתצהירו: "קראתי את המכתבים שכתבו עובדות המחלקה וחשכו עיניי. המכתבים בעיניי מלמדים על יחסי עבודה עכורים ובלתי אפשריים במחלקה."

קובעת השופטת: בעת הכרזת סכסוך העבודה לא היו יחסים עכורים במחלקה, לא היה יחס פוגעני, בוודאי לא מצד ג'ינו, שהרי המבקשת היתה בבידוד חברתי כמעט מוחלט. איש לא פגע בתפקוד העובדים ואיש לא מנע מהם לתפקד באופן שגרתי."

כאן מלגלגת השופטת על יו"ר הוועד שלטענתו חשכו עיניו מהמכתבים שקיבל. "אין חולק כי במועד שבו חשכו עיניו של מר כהן, העובד היחיד שבא במגע עם המתלוננת, היה איש קשר יחיד... אין חולק כי במועד זה עובדי המשיבה, למעט המבקשת, לא סבלו מתנאי עבודה עכורים. מכאן יוצא כי עיני מר כהן חשכו רטרואקטיבית וללא צידוק בגין יחסי עבודה שלא היו קיימים בעת שקרא את המכתבים."

לשון אחרת: האיש לא אמר אמת. הוא התבלבל: הקורבן היתה איילת ג'ינו ולא כותבות המכתבים ומי שגייס אותן להכפשת העותרת. ודאי לא ראש העירייה, שהמלחמה ההזויה שלו בג'ינו עלתה כסף רב למשלם המיסים.

רצה לברך, נמצא מקלל

כבוד השופט שפיצר מאזכר בפסק דינו את הכרעת הדין של השופטת גילצר-כץ וכותב כאמור גם הוא דברים חמורים על התנהגות העירייה, בכיריה והעומד בראשה. הוא מציין שהעירייה עצמה חלקה שבחים לג'ינו, דוחה את הסברי ותירוצי העירייה לפיטורים וקובע כאמור שהם נעשו שלא כדין ומתוך מניעים זרים.

הוא מוסיף וכותב: "מסקנותינו בהליך הזה חמורות ביותר - העירייה לא הרימה את הנטל של להראות כי בין פיטורי העותרת לבין פעילותה כנגד אחות ראש העירייה אין כל קשר; העירייה לא הוכיחה שהפיטורים נעשו באופן ענייני; הוכח כי העירייה נקטה יד קשה בתובעת במסגרת הליך הפיטורים ולאחריו בהצמידה לה פקחים ובהוצאתה לחופשה כפויה. יש לזכור כי בית דין זה הכריז כי העירייה ביזתה את החלטותיו על דרך אי ציות לצו המורה על השבת התובעת לעבודה."

ולמרות כל ההרצאה החשובה הזאת - החליט כאמור השופט כי ג'ינו תפוטר. שהרוע שוב ינצח.

למה בדיוק? חזרנו לדקלומים ולפסיקה של אי אפשר לכפות יחסי עובד מעביד; חזרנו לסיפורים על כך שבעירייה יש יחסי עבודה עכורים וצריך להפסיקם; חזרנו לאטימות ולחוסר הרגישות של המערכת המשפטית. כמו חושפי שחיתות אחרים גם ג'ינו נזרקה לכלבים.

אבל היה עוד תירוץ מעניין: "התובעת נהגה בחוסר ניקיון כפיים כשבעת בירור תלונתה אצל מבקר המדינה לא ראתה פסול לפנות לערוץ טלוויזיה (ערוץ ,2 עמונאל רוזן, שפירסם כתבת תחקיר על ההתנכלות לה.(

נורא ואיום: ג'ינו ביקשה עזרה מהתקשורת אחרי שחודשים ארוכים שחטו אותה בעירייה והמבקר לא הושיט לה עזרה. והיה עוד חטא נורא שהוביל אותה הביתה: היא הקליטה את ראש העירייה ואחרים, כדי שתוכל להוכיח את אמינות דבריה. בכך, קובע כבודו , "היא מוטטה לגמרי את האפשרות לקיום יחסי אמון בינה לבין גורמים רבים בעירייה."

השופט אמנם קובע כי "ההקלטות סייעו בידיה להוכיח את טענותיה, ואלמלא ההקלטות יכול והיתה עומדת היום בפני שוקת שבורה" - אבל אינו מציע כלי חלופי לעובדי ציבור במצבה. הוא מבין כנראה שאין חיה כזו. לכן הביקורת הקשה על ההחלטה . לכן הפליאה שלנו על השורה התחתונה.

צילום: גדעון מרקוביץ

השופט שפיצר.

   אחרי שסמך ידו על המתלוננת איילת ג'ינו; אחרי שקבע כי ג'ינו צודקת ופיטוריה נעשו שלא כדין - החליט לאשר את שליחתה הביתה. בעט בכוס החלב שבעצמו מילא. כך נלחמים בשחיתות?

עו"ד סובל. יחד עם יצחקניא חשף את ראש עיריית רמה"ש בקלונו ואת גירסאות הכזב של עדים נוספים

ג'ינו (מימין) ורוכברגר (משמאל.( הוא סימן אותה, הוא התעלל בה הוא רדף אותה בטענות שווא

   צילומים: אסנת קרסננסקי, מאיר פרטוש

עו"ד יצחקניא. מבחינתו ניצח בקרב

איילת הכניסה נוקאאוט לרוכברגר ואנחנו אלה שמשלמים את המחיר

זוכרים את עובדת העירייה שהקליטה את רוכברגר מאיים עליה לתחקיר את עמנואל רוזן בערוץ 2? זו שראש העירייה אמר לה "זה יכול להיות או חבל תלייה או חבל הצלה"? אז השבוע אותה עובדת, איילת שושני ג'ינו, אשר כיהנה, בין השאר, כממונה על הנכסים ויועצת ראש העירייה למעמד האישה בעיריית רמת השרון, ניצחה בנוקאאוט את רוכברגר בבית המשפט, כאשר בית המשפט האזורי לעבודה בתל-אביב קבע, כי פוטרה שלא כדין.

על חומרת המעשים של ראש העיר, ניתן ללמוד מהעונש שמטיל בית המשפט על העירייה, ואני מצטט: "במקרים חריגים במיוחד יחוייב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר.... בשים לב לחומרת המסקנות אליהן הגענו, ולאחר התלבטות לא קלה, לתוצאה שאין לאכוף את יחסי העבודה, ותחת זאת להורות כי הנתבעת (עיריית רמת השרון, א.ג.) תשלם לתובעת (איילת שושני ג'ינו) פיצוי על הצד הגבוה של 24 חודשי שכר, וזאת על בסיס שכרה האחרון של התובעת, על כל רכיביו." ומוסיף בית המשפט: "אנו סבורים כי זה המקום לפסיקת פיצוי "עונשי" ובכך אנו מביאים לידי ביטוי סלידתנו הן מהליך הפיטורים והן ממניעיו". בנוסף קבע בית המשפט לג'ינו הוצאות בסך כולל של 50,000 ש"חף וכי לאור התנהלותו של ראש העיר בעניין הם מחייבים את רוכברגר לשאת באופן אישי בסכום של 25,000 ש"ח, מתוך סכום זה.

לפסק הדין המלא ליחצו על הלינק הבא:

https://docs.google.com/file/d/0BzXYuI6d_suPeWJQNy1uRTZQX2M/edit

איילת ג'ינו יכולה להיות מרוצה מאוד - בית המשפט גם קבע, כי לא היה שום פגם במעשיה במהלך עבודתה, וכי היא הייתה עובדת איכותית ומועילה לעירייה, וגם קבע לה פיצויים בשיעור כפול מהסכום הגבוה ביותר שנהוג לתת. אנחנו תושבי רמת השרון יצאנו נפסדים פעמיים, גם הפסדנו עובדת ברמה גבוהה, שעשתה עבודה לא פשוטה באומץ רב, וגם המיסים שלנו הם שיצטרכו לממן את התנהגותו הפסולה והכוחנית של רוכברגר. לכן בכוונתי לפנות ליחידה לחיוב אישי במשרד הפנים ולדרוש, כי כל סכום התביעה יושת על רוכברגר, לאור אחריותו הבלעדית לפיטוריה הלא מוצדקים של הגב' ג'ינו.

תושבי מוריה ברמת השרון היקרים, תכירו את עמוד החשמל שמונע את שיפוץ הרחוב שלכם.

אתמול אישרה ועדת הכספים להוריד מתקציב הפיתוח של שנת 2012 סכום של 500,000 ש"ח שיועד לשיפוץ רחוב מוריה, כי העירייה לא מצליחה להסדיר מול חברת החשמל את הזזת העמוד.

אתם מבינים? כולה לסדר מול חברת החשמל עניין פרוצדוראלי של הזזה של עמוד חשמל, מונע שיפוץ של רחוב שלם, שנמצא במצב על הפנים. עכשיו אתם לפחות יודעים למה....

חגיגות עצמאות

http://www.local.co.il/ramat-hasharon/93427/article.htm
השנה יופיעו בחגיגות העצמאות ברמת השרון אסף אמדורסקי, דנה ברגר, עברי לידר וצביקה פיק בעלות של 950 אלף ש"ח. אז מה אתם אומרים טוב או לא ? בעד או נגד?

פיחוטקה: "לקיים דיון חוזר בתוכנית של בית הכנסת "סוכת שאול"

הנה מילה במילה מכתבו למערכת של אפרים חירם (פיחוטקה) מיום 10.2.2012 ב"קול ברמה" בעניין התוכנית להרחבת בית הכנסת "סוכת שאול" ברובע הדר המדבר בעד עצמו:

"למר יצחק רוכברגר,

אני נאלץ לכתוב אליך, כי לפני כשלושה שבועות שוחחנו על עניין בית הכנסת "סוכת שאול". היית אמור לחזור אלי לאחר בדיקה מחודשת של הנושא. לא חזרת, ומאז, מספר פעמים התקשרתי ללשכה, אמרו לי שאתה בשיחה עם מישהו, ביקשתי שתחזור אלי כשתסיים וזה לא קרה.

המתפללים של "סוכת שלום" מוכרים לי כאנשים טובים והם צודקים בטענתם, כי בית הכנסת צר מלהכיל את הבאים בשעריו ובפרט ביום הכיפורים. ראוי לאשר להם להקים בית כנסת רחב ידיים, שיענה על הדרישה והצורך. זאת הייתה גם עמדתי, כאשר כיהנתי בתפקיד.

אבל התוכנית שאושרה על ידך לאחרונה, לבנות בית כנסת של שלוש קומות, קומת מרתף ועוד שתי קומות למעלה, היא בלתי מתקבלת על הדעת.

אין ברמת השרון כולה בית תפילה של שלוש קומות. ברור על כן, ששתי קומות לא נועדו לתפילה אלא לצרכים אחרים. כמו אולי למגורי הרב (כך נאמר לי בזמנו), מרכז תורני, בר-מצוות, אירוסים ושמחות אחרות.

הפרויקט שאתה מבקש להקים ישנה לחלוטין את האופי של השכונה. יגרום ליריבות אין קץ, התקהלויות, מוזיקה, רמקולים, קהל רב וכו', והכל בשכונת מגורים שקטה.

אחד המתפללים אמר לאחרונה "כל התושבים ידעו שהם הולכים לגור ליד בית הכנסת". הוא אכן צודק. כולנו ידענו שנגור ליד בית כנסת, וזאת בעיני שכנות טובה ונעימה, אבל מה שרוצים להקים, ואתה מאשר זאת, הוא דבר אחר לחלוטין.

המתפללים בוודאי יודעים שבית הכנסת נועד למטרה אחת בלבד, לעבוד את השם, אבל לא לנצל את שמו הטוב של הבורא למטרות זרות שאינן תפילה זכה.

יש לנו כאן קהילה רבת פנים, בהרבה היבטים, שיודעת לחיות יחד מתוך כבוד הדדי, מתוך סובלנות. על הנכס הזה, שמסתבר שאינו מובן מאליו, צריך לשמור מכל משמר ואף לחזק אותו. שינויי האופי של ישוב מתרחשים לאט, אבל הם מתוכננים היטב, מרחיקי לכת ובלתי הפיכים. די אם נראה מה קורה בבית שמש, יבניאל ועוד ישובים.

רוכברגר, על אלה רציתי לדבר איתך, אבל אתה אדם עסוק מאוד. אלמלא כן, היית בוודאי מוצא זמן לדבר איתי.
אני ממליץ מאוד, שתביא את התוכנית, הלא תמימה הזאת של "סוכת שאול" לדיון חוזר, על מנת לשנות אותה לאולם תפילה יפה ידיים, יפה ובנוי במפלס אחד בלבד.

בהצלחה
אפרים חירם"

מבלי להתייחס לזלזול הבוטה של רוכברגר בקודמו בתפקיד, שראוי לכל גינוי, המכתב הזה כל כך נכון, בשינויים המחויבים, לא רק בקשר לבית הכנסת "סוכת שאול", אלא למבנים ותוכניות אחרות בעיר, למשל הישיבה בבית הכנסת "בר יוחאי" ברח' בית גוברין במורשה.

יש לנו מספיק מגדלים - רוצים עוד גני ילדים

על פניו זו עוד החלטה תיכנונית אחת מיני רבות שהתקבלה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה של רמת השרון – במקום המרכזייה של בזק ברח' דבורה הנביאה, המבנה הלבן המוזר שם מול גינת "אחי דקר", יבנה מגדל בין 10 קומות, שיכלול 41 יחידות דיור. בפועל, זו החלטה שמדגימה את הפערים הגדולים באג'נדה החינוכית שלי ושל איציק, במחויבות שלנו מקבלי ההחלטות לעזור לזוגות הצעירים בני המעמד הבינוני בעיר ובתפיסת השיתוף של תושבי רמת השרון בנעשה בעירם.

מאז תחילת הקדנציה אני מנסה להסיט את מרכז ההשקעה ותשומת הלב של העירייה לחינוך היסודי והקדם היסודי. מי שעוקב אחר עשייתי, יודע שאני קורא להשקעה מאסיבית של תקציבים בבתי הספר היסודיים ובגני הילדים, על מנת להקנות לילדים שלנו בסיס חינוכי איתן ומשמעותי. הדרך לאותו חינוך יסודי אחר ואיכותי, עוברת, בין השאר, דרך גני ילדים צפופים פחות.

ומה זה קשור למגדל המתוכנן בדבורה הנביאה? פשוט מאוד – השטח של בזק הוא השטח הציבורי הפנוי האחרון ברובע הדר. המשמעות של בניית המגדל היא שאי אפשר יהיה לפתוח עוד אף גן חדש במרכז העיר, וכשחוק חינוך חינם מגיל 3 נכנס תכף לתוקף ולאור הצפי לתוספת עשרות רבות של יחידות דיור ברובע (תמ"א 38 ודומיה ומיצוי זכויות הבנייה בשטחים הפרטיים האחרונים) צפויה מערכת הגנים בעיר, העמוסה כבר היום, להפוך לצפופה עוד יותר – לצפופה יותר מדי !!!

במסגרת גל המחאה החברתית בקיץ, אחד הנושאים המרכזיים עליו התרעמו הצעירים היו העלויות האדירות של גני הילדים. לשלוח היום ילד לגן פרטי הוא סיפור שמגיע אפילו לסכומים של 3,000 ש"ח פר חודש ויותר. במגרש בדבורה הנביאה ניתן לבנות בשקט שלוש כיתות פעוטון לילדים עד גיל 3 ושתי כיתות גן לגילאי 3-5. בגנים ובפעוטונים אלה, אותם יש להפעיל באמצעות רשת מגוונים או ויצ"ו, העלות תגיע לכל היותר ל- 2,000 ש"ח לחודש (זאת בלי להתחשב באפשרויות הסיוע השונות). מדובר כאן בחסכון שיכול בנקל להגיע למעל ל- 10,000 ש"ח לשנה, סכום בכלל לא מבוטל לזוג צעיר.

אבל זה לא הכל – רובע הדר ידוע כרובע של בניינים בני 3 קומות. רובע שקט ונעים. רובע שסימל איך לעיר יכולה להיות נשמה של מושבה. לכן, כשבאים לנטוע באמצע הרובע בניין כה חריג ושונה, לא יכול להיות שמהלך כזה נעשה מאחורי גבם של התושבים ברובע, בלי שאף אחד מהם ידע על המגדל שצפוי לצמוח להם בחצר האחורית. העירייה הייתה צריכה לשתף את תושבי השכונה בתוכנית זו, לשמוע את דעתם בנושא, להתחשב בדעתם ולהציג בפניהם פתרונות לחששות שלהם – למשל כיצד מתכוונת העירייה להתמודד עם המחסור בחנייה הקיים כבר היום, מחסור שצפוי להחמיר לאחר בניית המגדל החדש. נכון שלא התושבים מנהלים את העיר, אך אנחנו הנבחרים הולכים ובאים והתושבים יישארו לחיות עם מעשינו לכל החיים.

אם הדברים היו תלויים בי, על מגרש זה היה נבנה קומפלקס של 5-6 כיתות גן, מחציתם פעוטונים לילדים עד גיל 3 ומחציתם גנים מגיל 3-5. מתחת להם, ייבנה חניון ציבורי של כמה עשרות מקומות חנייה לרווחת תושבי האזור, אשר יאפשר גם הורדה והעלאה של הילדים בבוקר ואחרי הצהריים, מבלי להעמיס על הרחובות הצמודים.

זה עדיין לא אבוד. בפועל זו הוועדה המחוזית אשר משנה ייעוד של קרקע והיא אשר מאפשרת חריגה כה גדולה מזכויות בנייה. התארגנות של התושבים יכולה וצריכה להוביל שהחלטה אחרת תתקבל בוועדה המחוזית, כזו שתשאיר את ייעוד הקרקע לטובת מבנה ציבור. אחר כך, אני מבטיח לדאוג שיוקמו שם גני הילדים.

ועוד הערה לסיום – המקורות שלי מספרים לי שבעבר כבר היו מי שניסו לבנות במגרש הזה בניינים למגורים. הם ביקשו לבנות שם בניין של 5 קומות פלוס מינוס. התשובה שקיבלו אותם יזמים הייתה חדה וברורה – אין לכם שום סיכוי לשנות את ייעוד המגרש ולבנות בו. מעניין מה השתנה פתאום ............